חודשי השנה / הקדמה לחודשי השנה / החודשים – השמות והשבטים

החודשים – השמות והשבטים
 


הלוח העברי מתבסס על הלבנה המתחדשת בכל חודש, ובכך יוצרת שנה של י"ב חודשים, המסמלים את עם ישראל, את י"ב השבטים, ואת י"ב הנחלות שבארץ ישראל.
בדרך כלל יש י"ב חודשים בשנה, כשאחת התופעות המיוחדות של הלוח העברי היא מעשה "עיבור השנה" הנחשב לסוד גדול, ואף נקרא בשם "סוד העיבור" הנערך בסודיות רבה.
במעשה עיבור השנה, מוסיפים לשנה מסוימת חודש אחד נוסף לי"ב החודשים, כך שיש בשנה י"ג חודשים ושנה זו נקראת "שנה מעוברת".
מטרת החודש הנוסף להשוות את שנת הלבנה המונה 355 ימים לשנת השמש המונה 365 ימים, ולהבטיח שהחגים יחולו בתקופה המתאימה במערכת שנת החמה: חג הפסח באביב, חג השבועות מהחל חרמש בקמה, וחג הסוכות באספך מגרנך ומיקבך.
שמות החודשים נקראו בתקופה קדומה במספרים בהתייחסותם לחודש ניסן, הנחשב בגלל יציאת מצרים שארע בו, לחודש הראשון בחודשי השנה, כפי שנאמר עליו בתורה "ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
עם שיבת ציון החלו לקרוא לחודשים בשמות בבליים, כדי להיזכר בגולת בבל, ממנה נגאלו בעזרת ה' כעבור 70 שנה, כפי שניבאו הנביאים. השמות שהם מיסודם בבליים, ולפעמים אף מוזרים, קיבלו בדרשנות הרבנים משמעות יהודית, כאילו היו עבריים מלכתחילה, כפי שנבאר בהמשך.
שמותיהם וצורתם של מזלות החודשים אף הם בבליים, ואף אותם משתדלים החכמים להסביר בדרך המסורתית, לעומתם - שמות שבטי ישראל עבריים הם במקור.


עיבור השנה

הלכות שונות נקבעו בעניין עיבור השנה, כגון: מתי לעבר, איזה חודש לעבר, וכדו',
אך מאז ומתמיד נהגו לעבר את החודש האחרון שלפני הפסח, את חודש אדר, כדי ליצור מצב שבו חג הפסח יהיה בחודש האביב. וכך חודש אדר נקבע כחודש שמעברים בסדרי הלוח, אשר נקבע על ידי הנשיא האחרון מבית הלל.
הרמב"ם כותב שחודשי השנה הם חודשי הלבנה. שנאמר "עולת חודש בחודשו", ונאמר "החודש הזה לכם ראש חודשים". אמרו חכמים: "הראה לו הקב"ה למשה במראה נבואה דמות לבנה ואמר לו: כזה ראה וקדש."
"השנים שאנו מחשבים הם שנות החמה, שנאמר: "שמור את חודש האביב" וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה ? קרוב לאחד-עשר יום, לפיכך, כדי להתאים את השנים ביניהם, שהפער ביניהם מצטבר לשלושים יום בערך, פחות או יותר , מוסיפים חודש אחד, ועושים את השנה בעלת שלושה-עשר חודשים, והיא נקראת שנה מעוברת כי אי-אפשר שתהיה השנה שנים-עשר חודש כך וכך ימים, שנאמר: לחודשי השנה, חודשים שאתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים." (רמב"ם הלכות קידוש החודש)
על פי דעת אנשי ח"ן נקבע, שאין לתת שם מיוחד לחודש הנוסף היות שכל התכנים של חודש אדר, כל החגים והשמחות, ואפילו שמחות בר מצווה וימי השנה, הועברו אליו בהסכמת החודש הראשון, אחרי שהסבירו לו שהוא המשך שלו, נושא את שמו, ומזלו של אדר ראשון הוא מזלו של אדר שני. (ראה פרק "חודש אדר").
שבע שנים מעוברות בכל מחזור של י"ט שנים. והן, השנה השלישית, השישית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השבע עשרה, והתשע עשרה. וסימנם גו"ח אדז"ט.
ישנן שנים שבהן החודשים המלאים שווים לחודשים החסרים, ששה כנגד ששה, ויש שנים שבהן מספר החודשים המלאים עולה על מספר החסרים, וכן להיפך, ישנן שנים בהן מספר החודשים החסרים עולה על המלאים.
עיבור השנה כמו קביעת החודשים נמסרו לחכמי ישראל, יודעי בינה לַעיתים הנמצאים בארץ, והם היו מעברים את השנים בהסכמת הנשיא, עפ'י ההלכה והסוד, כדי לתת דגש למרכזיותה של ארץ ישראל בקביעת הלוח, ובכדי לשמור על אחדותו של העם.
"כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה, היו נכנסים עשרה זקנים לבית המדרש ואב בית דין עימהם, נועלים את החלונות ונושאים ונותנים בדבר כל הלילה. בחצות הלילה היו אומרים לאב בית דין, "מבקשים אנו לעבר את השנה, שתהא השנה הזאת שלושה עשר חודש, גוזר אתה עמנו?" והוא אומר להם: "מה שדעתכם, אף אני עמכם".
באותה שעה יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם, והיו יודעים שנתרצה להם האלוקים" (שמו"ר טו).
והיו מתייעצים עם הנשיא, ולא היו מעברין לפני שקיבלו את הסכמת.ו והנשיא היה גם שולח איגרות הודעה על עיבור השנה למרכזי הקהילות.
הצורה המיוחדת שבתהליך עיבור השנה באה לחזק את מרכזיותה של ירושלים ובית הנשיא, בקביעת הלוח ושמירת אחדותו של העם. לכן תהליך עיבור השנה קשור למאבקים שהיו בנושא הלוח העברי עם הרומאים, והחוגים שבקשו לצמצם את גילויי ריבונות ישראל ומוסדותיו התורניים, כגון: הסנהדרין ובית הנשיא.


משמעות המספר י''ב וי''ג
לצד ההסברים הראציונאלים, צצו ועלו הסברים לסוד עיבור השנה, אשר מקורם מתחומי הסוד, ובתוכם הסברים המתייחסים לסודות המספרים של י"ב, המסמל את אחדות ישראל והמספר י"ג, המסמל את אחדות אלוקים ותורתו.
היחס שבין המספר של י"ב למספר י"ג, הוא היחס בן הדרגות בדרך לשלמות, כשמספר י"ג הוא החשוב ביותר, ומתייחס לסוף הדרך בימות המשיח שבו יהיה ה' אחד ושמו אחד, וישראל גוי אחד בארץ, כפי שאנו מדגישים בתפילה מנחה של יום השבת שהוא הזמן של רעוא דרעוין והכשרה ליום שכולו שבת, לימי התיקון והגאולה, בהם העולם כולו יהיה מאוחד בתוכו, באחדות ה', תורתו ועמו. בסוד, קב"ה ישראל ואורייתא חד הוא.
אנשי ח"ן אומרים שכל תולדות העולם, ההתפתחויות, האירועים, המצבים, ותהליכי התיקון לימות המשיח, מתרכזים בי"ב החודשים, כפי שזה רמוז בי"ב ההדגשות של "אלה תולדות" הנמצאים במקרא. י"ב התולדות מתייחסים לי"ב שבטי ישראל, ומובילים למצב המיועד של י"ג, המסמל את ה' וי"ג מידותיו, את התורה וי"ג המידות שהיא נדרשת בהן, את המקדש וי"ג השערים וי"ג השופרות והשולחנות, וי"ג השתחוויות שהיו בתוכו. שקלים (פ.ו.מ.א.) וכל זה כדי לתקן עולם בסוד "אחרית כראשית" שהעולם היה טוב מאוד ו"שלטו בו י"ג אורות ומאורות" כפי הנרמז בפרשת בראשית (הגר"א, מעשה תורה).
אנשי סוד רואים בחודש הנוסף את סימן השלמות של עם ישראל מבחינת ייעודו הסופי לתקן עולם במלכות ש-די, שהוא "אחד" בגימטריה י"ג. הוא גם רומז במקביל על יעקב וי"ב בניו כפי שהעמידם בצוואתו על י"ג בנים, שהנחיל זכות בנים לאפרים ומנשה.
ומדוע ? כדי להזכיר תמיד את מלכות ה' שהוא אחד מי"ג מידותיו. יש אומרים שהמספר י"ב שמתכוון לפמליית השמים ומזלותיהם מסמלת את הכח השמימי-הרוחני של העולם ויש אומרים שהוא מסמל את "ההפרדות" שבעולמנו.
במלכות ש-די הכל מאוחד, והאיחוד מורכב בי"ג. בעולם שנפגם - הכל תוהו ובוהו ההפרדה גדולה בו, והשניות שולטת בו, ובהפרדה זו בולט הכוח המורכב מי"ב, שהוא הכוח המתקן, שהשלמתו מובילה לשלמות של י"ג, כשכל הפער שבין העולמות אינו אלא "משהו" כגון:
ההבדל שבין חמץ למצה, שהוא משהו.
שינוי צורת האותיות שבין ה ו-ח ומשהו בתוכן.
ההבדל שבין הגן עדן והגיהנום שאינו אלא כחוט השערה - החוט הוא "המשהו" המפריד והוא לפי דעתם של אנשי ח"ן החוט של "פתיל התכלת", המזכיר את כל מצוות ה'.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972