חודשי השנה / הקדמה לחודשי השנה / החודש ערכיו ומנהגיו - ב'

החודש ערכיו ומנהגיו - ב'
 

סדור הלוח החשבוני

המאבקים על קביעת החודש עפ"י הראייה נמשכו מאות בשנים.
עד שנידלדל היישוב היהודי בארץ ישראל כך שלא התאפשר יותר לקבוע ולקדש את החודש בארץ ישראל. ועלה החשש שחכמי בבל יטפלו בקביעת החודשים, לפיכך עמד הנשיא האחרון- הלל השני וקבע בשנת ד' אלפים קי"ט את לוח הזמנים לדורות על יסוד חשבונות אסטרונומיים ויסודות הלכתיים, בשם ביה"ד הנשיאותי שבא"י.
לפי החישובים יוצא שמידת החודש הטבעי היא כ"ט יום וקרוב לי"ג שעות מה שמחלק את היום השלושים של החודש לשני חלקים כשחלקו הראשון שייך לחודש שעובר וחלקו השני - לחודש הבא והיות שלא מונים שעות לחודשים . וכך נקבעו החודשים, לחציים מלאים וחציים חסרים לפי סדר מסוים ובהתאם לסדר זה נקבעו גם שני ימי ראש חודש לחודשים הקשורים אתם. בדרך כלל מסתדרת שנת החודשים בסדר כדלקמן:
ניסן סיון אב תשרי שבט בני ראש חודש של יום אחד
ואילו החודשים אייר, תמוז, אלול חשון אדר ואדר ב' בעלי שני ימי ראש חודש
כשכסלו וטבת בשתי אפשרויות: שנה שחודש חשוון מלא נקראת שלימה ואם בכסלו חסר, השנה נקראת - חסירה.
הסיבה לשני ימי ר"ח לחודשים מסוימים קשור לקביעת הימים של החודש אם הוא מלא או חסר, כשהחודש שעבר מלא עושים ראש חודש (של החודש המגיע) שני ימים.
(רש"י ברכות ל.)
והנוהג הזה קשור גם לחישובים של חשבון החודש ולמציאות של קדושת החודש על פי הראייה היות שתמיד נהגו קדושה ביום השלושים של החודש מספק, שמא יבואו עדים שראו את הלבנה וקידשו את היום, ואם לא באו ולא קידשו את היום כר"ח, ובמקומות שלא ידעו את היום שקבעו לר"ח נהגו בדרך כלל לשמור שני ימים ר"ח ושני ימי חג בגלל הספק. והנוהג הזה נשמר כלפי ימי החג בגלויות עד היום. (ראה "המועדים בהלכה" של הרב זוין עמ' קמ"ב)
הרב זווין מתבסס על החישוב השנתי של י"ב חודשי הלבנה העושים 354 יום ו 9 שעות עובדה שגורמת לחלוקת החודשים שחציים מלאים וחציים חסרים.
עם חורבן הבית וקביעת לוח חשבונות החודש ע"י הלל האחרון, בוטל הקידוש ע"פ ראייה והמועד הנקרא ראש-חודש איבד את מקומו המעשי במציאות, והצטמצם בתופעותיו החגיגיות ואין סימנו ניכר בחיי החברה אלא בתפילות ומנהגים מיוחדים.


מנהג הסעודה וקדוש ר'ח

בשולחן ערוך נאמר שמצווה להרבות בסעודת ר"ח. ייתכן שמצווה זו נקבעה כזכר לסעודות שערכו המלכים והנשיאים שערכו בבית יעזק בעת קידוש החודש.
בין אנשי ח"ן ובחצרות אדמו"רים התיחסו לסעודת ר"ח כסעודה של התחדשות
הגאולה כעין סעודת מלכות ומשיחיות.
מענין להדגיש שסיום הריבונות היהודית אחרי החורבן ברצח גדליהו בן אחיקם
בוצע בעת הסידור של סעודת ראש חודש כפי שמסופר:
"ויהי בחודש השביעי בא ישמאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ורבי המלך ועשרה אנשים אתו אל גדליהו בן אחיקם המצפתה ואכלו שם לחם יחדיו "(ירמיה מא, א) כשהנוהג לאכול לחם יחדיו מתייחס לר"ח.

קדוש ר'ח

בדורות האחרונים לא נוהגים לערוך קידוש בר"ח אולם ידוע לנו שבתקופת הגאונים היו מקומות שנהגו לערוך קידוש בראש החודש.
בתוך החומר המענין של הגניזה בקהיר נמצאו פיוטים של הפייטן רבי פנחס שנהגו לאומרם בעת הקידוש דלילי ירחא. הפיוטים הללו מסודרים לפי סדר אלף בית לכל חודשי השנה, ובו פרטים רבים המתייחסים לכל חודש, אפילו לגבי האבן שלו בחושן ואפוד.
המנהג לעשות קידוש בר'ח התבטל במשך השנים, אך המנהג לערוך סעודה נשאר, ואף קיבל משנה תוקף עם התפשטות הקבלה והחסידות.
הטור מביא להלכה שמצווה להרבות בסעודת ר"ח ואדמו"רים נוהגים עד היום לערוך בו "שולחנות" לסעודה ביום לשירה ודברי תורה וישנם כאלה שמקפידים לבצוע על שתי חלות בסעודת ר"ח כמו בשבת.


הפרח, האות, ושירת החודש
הפרח
שבעת המינים הפירות והפרחים הצומחים בארץ נחשבים כסימני גאולה, בהתאם למאמר חז"ל על הפסוק "ועתה הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו".
הפריחה היא הסימן הנראה ביותר בדרך הגאולה. כפי שמנבאים הנביאים:
"פרוח תפרח הארץ".
אנשי סוד אף קוראים לגאולה בשם פרח, היות שהגאולה תופיע בכינוס גלויות מארבע כנפות הארץ, ותעשה עלי ידי השם של ע"ב, (כפי שזה רמוז במספרו 72 4=288 שמספרו פרח) והיו משתדלים להריח בראש חודש את פרחי החודש, להתחדש בריחות החודש החדשים המהנים את הנפש ומחדשים אותה.
אחרים נהגו ונוהגים להנות מפירות המיוחדים לכל חודש ולברך עליהם ברכת שהחיינו, להזכיר את נבואת יחזקאל (מה,יב)
"כל עץ מאכל לא יבול עלהו, ולא יתום פריו לחודשיו יבכר", שיבשיל מדי חודש בחודש.
בהתאם לרוח ההתחדשות שבו משתדלים אנשי מעשה ללבוש איזה בגד חדש בראש חודש ומסתמכים בזה על מעשה יוסף שנתן חמש חליפות שמלות לבנימין ולמה חמש ? לרמוז להחליף שמלות בימי 'חמש' היינו: חודש, מועד, שבת.

האות של החודש
לכל חודש יש אות והיא מצוינת בצורה ברורה בספר היצירה פרק שישי, ואין מערערין אחריה. והיא גם חשובה לגבי כוחו של החודש, ערכיו, והשפעתו על חיי העולם והאדם. והרבה בונים עליה בהשקפות האיצטגניניות ואף מסבירים את הקוטביים הנגדיים שבכל חודש הנובעים מעצם ריבוי המשמעויות של האות בצירופיו האין סופיים השונים.


שירת החודש
בחצרות אדמו"רים נוהגים לקבל כל חודש בניגון חדש. העולם נברא בשירה, בשירת התורה שבה הסתכל הקב"ה וברא את העולם, ובשירת צלילי האותיות השמימיות שהם שירת העולמות. והשירה הזאת מתחדשת בכל חודש, שהיא מעין בריאה מחדש , ולכל חודש השירה שלו המתאימה לאות שלו, ולצירופו השמי שבשמו. כך שהכל מתחדש. צירופו השמי הוא הצירוף המותאם לו בסידורי ארבעת האותיות של שם ההויה שבשמו הכל התהווה והכל מתהווה, כאשר שמו הצירופי יוצא מפסוק מסוים במקרא, הקובע את שירת החודש המתפרצת ועולה מכל מעשה החודש. בתיאורו של כל חודש נביא את אות החודש, פסוקו של החודש, שהוא שירתו וצירוף שמו.
אנשי ח"ן נוהגים להעלות ניגון מיוחד בכל חודש בהתאם לי"ב הקריאות שבמזמור ק"נ בספרו של נעים זמירות ישראל המכוון לי"ב חודשי השנה (תהילים).
ישנו גם שיר מיוחד לר"ח, שיר להתחדשות, שהוא הנקודה העיקרית לחגיגת החודש והוא "שירו לה' שיר חדש" ומזמור "ברכי נפשי" , שנאמר בו "עשה ירח למועדים".








חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972