חודשי השנה / הקדמה לחודשי השנה / החודש ערכיו ומנהגיו

החודש ערכיו ומנהגיו
 


לוח החגים והזמנים המיוחדים מתבסס על הלבנה והחודשים, ערכו באיחוד כל שבטי ישראל לעם אחד באמצעות איחוד הלוח, החגים והזמנים. ותפקידו לעורר את כוחות היצירה וההתחדשות בעם.
החודש מתאר בצורה מושלמת את חיי הלבנה בָּמציאות, עליות וירידות, כיסוי והעלמה, ומאבקים תמידיים באפילת הלילה, וכך מתאר החודש את צורת חיי בני ישראל, בעליות וירידות, כיסוי והעלמה, ומאבקי לילה תמידיים, עד עלות השחר. הלבנה היא סמלו של יעקב, ושנת הלבנה היא סמל לחיי ישראל, י"ב החודשים הם סימלם של ישראל, של י"ב שבטי יעקב, המאחדים את בני ישראל לעם אחד ומאוחד, "כעם אלקי יעקב" שהוא ה' אחד ושמו אחד ומידותיו י"ג כמספר אחד המוביל במערכת הזמן בסוד אחרית כראשית, ליום האחד.
בזהות שבין יעקב ובניו ללבנה וחודשיה, עלינו למצוא הסבר מדוע התורה לא נותנת שום טעם לחגיגיותו של ראש חודש בה בשעה שהיא נותנת טעמים לכל החגים. אלא כנראה שהחג היה מובן מאליו, וזמנו גם נראה בעליל לעומת זמניהם של השבתות והחגים, שלא מתגלים בשום תופעה קוסמוגראפית. יש להניח שהתופעה של הלבנה היתה- ברחוב היהודי המזדהה אתה- תופעה חגיגית של התחדשות מרנינת לב המבשרת טוב שהשרתה רוח של חג והתעוררות נפשית.
הלוח העברי, קידוש החודש ועיבור השנה נערך לפי ההלכה, בא"י ובהסכמת הנשיא, החודש מתקדש על ידי ישראל, ובארצו והוא תלוי כולו בארץ ישראל. הסנהדרין ונשיאו מקדשים את הזמן, את החגים והמועדים, כפי שאנו אומרים בקידוש החודש "מקדש ישראל וראשי חודשים" ובמועדים "מקדש ישראל והזמנים". שפירושו שישראל מקדשים את הזמנים. השבת לעומת זאת קדושה ויציבה, והיא מקודשת על ידי אלוקים, אולם החודשים והחגים והמועדים נקבעים ע'י עם ישראל שהוא מקדש את החודשים והמועדים, והם תלויים בו במוסדותיו בתורתו ובארצו.
מכיון שקביעת החודשים היא מתנה שניתנה לישראל (שמ"ר, טו) נתחדשה בהם הלכה מיוחדת, והיא שהחודש מקודש אפילו אם נערך בטעות וכך נאמר : "אלה מועדי ד' אשר
תקראו אתם" בין בזמנם ובין שלא בזמנם אין לי מועדות אלא אלו (ר"ה, ב,ט) ורק
לאחר שרואים בית דין של מעלה את בית הדין של מטה שמקדשים את החודש, גם
הם מקדשים אותו (ירושלמי, סנהדרין פרק א). ואפילו אם קדשו בטעות או באונס.
"אתם" אפילו מוטעין, "החודש הזה לכם" עדות זו תהיה מסורה לכם (רמב"ם, הלכות קידוש החודש פ"א, 'כה ה').



ראש חודש

חג ראש חודש הצטמצם מאוד, וכמעט שלא ניכר כיום בחיי העם, אך ברור לכל שהוא היה בתקופות קדומות חג גדול ונקרא בשם "בכסה" או "כסא" שכן ביום זה הלבנה מכוסה ונעלמת מהעין.
בתקופת הבית הראשון נחשב ראש חודש כחג של עלייה לרגל ומקרא קודש, בדומה לשבת(ראה ישעיה א, יג), אע"פ שלא נחשב ליום של מנוחה ואיסור מלאכה.ולא היו נושאים ונותנים בראש חודש כפי שזה משתמע מהפסוק בספר עמוס (ח, ה) - "מתי יעבור החודש ונשברה שבר והשבת ונפתחה בר".
ראש חודש היה חג גדול במקדש, ובשכבות הרחבות של העם. ייחסו לו משמעות רוחנית מסועפת ונביאי ישראל מנבאים על התחדשותו של החג בחזון אחרית הימים, כחג מרכזי בעלייה למקדש, המלווה בחגיגיות רבה. חז'ל קושרים את ראש חודש למערכת הגאולה, כאשר חודש ניסן הוא המתחיל אותה במערכת הזמנים.
בימי הבית היו קובעים את ראש חודש בירושלים, לפי מראה הלבנה, והיו מכריזים עליו בצורה חגיגית. קיבלו אותו בחצוצרות וקול שופר וקורבנות מיוחדים כמו כל החגים (אע"פ שהיה מותר לעבוד בו).
מבחינה זאת ראש חודש היה חג הדומה לשבת, כפי שנאמר "והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה' " (ישעיה סו, כג).
מנהגי החג וגינוניו השתנו במשך הדורות עם שינויי המצב בארץ. אך מעמדו כחג, לא בוטל מעולם. בימי הבית השני נחלש מעמדו כחג של עלייה לרגל, והתחזק מעמדו כשומר על איחודו של העם ומרכזיותה של ירושלים וארץ ישראל.
ראש חודש הוא החג אשר נקבע שביומו יעידו העדים על ראיית המולד, בפני ראשי העם, הנשיא ובית הדין שבירושלים, ובית הדין קידשו אותו בפרסום רב כדי להדגיש את איחודו של העם בשמירת לוח החגים והזמנים ששימשו כימי זיכרון לחיי העם כולו.
מצוות קידוש החודש תלויה כולה בא"י ובירושלים אע"פ שקיומה מחייב גם את יהודי הגולה.
ארבעת הדברים היסודיים שבה: המולד, הראייה, קדוש החודש, והקביעות. בין
בראייה ובין עפ'י חשבון תלויים בירושלים וארץ ישראל, כפי שכותב הרמב"ם בספר
המצוות מצוה קנ"ג
"שחשבון הלוח שאנו קובעים ומודיעים שזה היום ר"ח וזה היום חג לא נובע מחשבוננו - אלא מפני שבית הדין הגדול שבא"י, שהיה מוסמך מבית הדין הגדול בירושלים כבר קבעו אותו וחשבוננו הוא גילוי מילתא בלבד "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים"
ויש לציין שהרמב"ם רואה את התלות של החודשים והזמנים בבית הדין שבארץ ישראל "שורש גדול משורשי האמונה", כפי שהוא מדגיש
"ומצווה זו לא יעשה אותה לעולם - אלא בית הדין הגדול בלבד ובארץ ישראל בלבד". ואנשי ח"ן מבססים את כל ההערכות והחשבונות של הלוח אך ורק על סידור הלבנה בירושלים, בה נבראו המאורות ובה גם נתלו ותלויים ועומדים, שכן ירושלים היא
מקור האורות הגלויים והגנוזים.
המשנה במסכת ראש השנה פרק ב' מתארת את סידורי קביעת החודש והלוח שנערכו
בירושלים בירת ישראל בחצר הגדולה שבבית יעזק, ששם ישבו החכמים הסמוכים
שבדקו את העדים וקידשו את החודש בהסכמת נשיא הסנהדרין, וכל בית ישראל
היו מקבלים את החלטתו, אפילו בשעה שחשבו שהוא טעה, מכיוון שקדושת החודש
וקביעת הלוח נמסרה לבית הנשיא, המאחד את העם.
ומעשה שהיה, שרבן גמליאל קבע את ראש החודש תשרי ביום מסויים ואף קידשו ורבי יהושע ראש החכמים בזמנו מצא שהוא טעה ושגה, וכולם חשבו כמוהו, חשבו רבי יהושע וחבריו להתנגד לקביעתו של רבן גמליאל ולהודיע ברבים את היום שלדעתם חל ראש החודש כדי לקיים את יום הכיפורים בזמנו. גזר רבן גמליאל על ר' יהושע שיבוא אליו במקלו ובתרמילו ביום כיפור שלו, כדי שכולם יידעו שראש חודש הוא ביום שהוא קבע, אפילו אם זה בטעות, כדי שלא לפלג את בני ישראל בענין שמירת הלוח, ורבי יהושע נכנע לו ובא אליו במקלו ובתרמילו כדי לשמור על אחדות הלוח.
(הוא המפתח לאחדות העם המסור בידי בית הדין העליון שבירושלים - שאין מחשבין וקובעין חודשים ומעברין שנים אלא בא"י)
והיו מנדין ומחרימין את חכמי הדור שהעיזו לקבוע לוח ללא הסכמתם של חכמי א"י, או ללא הסכמת נשיא הסנהדרין כפי שעשו לחנינא בן אחי ר' יהושע שהיה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל ששיגרו לו שליחים שיאמרו לו "לכו ואמרו בשמנו (שיפסיק לקבוע זמני חודשים ומועדים) אם שומע מוטב ואם לאו יהא בנידוי, ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעין מוטב ואם לאו יעלו להר. אחיה יבנה מזבח חנניה ינגן בכנור ויכפרו כולם ויאמרו אין להם חלק באלוקי ישראל. מיד געו כל העם בבכיה ואמרו חס ושלום, יש לנו חלק באלוקי ישראל. וכל כך למה? משום שנאמר "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" (ברכות סג).
ומשום כך אמרו שאפילו צדיקים וחכמים בחוץ לארץ ורועי צאן ובקר בארץ, אין מעברין את השנה אלא על ידי רועי צאן ובקר (בארץ) אפילו נביאים בחוץ לארץ והדיוטים בא"י, אין מעברין את השנה אלא על ידי הדיוטים שבארץ (פדר"א פ"ח).
ואף הוסיפו והדגישו שאף בשמים מתחשבים עם קביעת ביה"ד בירושלים וכך תני רבי אושעיה:
"גזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה הקב"ה אומר למלאכי השרת: העמידו בימה וגם העמידו סנגורין ויעברו ספקטורין - ... נשתהו העדים מלבוא או שנמלכו בית דין לעברה למחר, הקב"ה אומר למלאכי השרת, העבירו בימה והעבירו סניגורין ויעבירו ספקטורין שגזר בית דין למטה ואמר למחר ראש השנה (ר"ה).
וכל זאת כדי לאחד את הלוח וזמני החגים בשמים ובארץ- בישראל ובתפוצות.



פרסום החודש
ההודעה על קביעת החודש נעשתה אף היא בפרסום רב, ובחגיגיות רבה.
בראשונה היו מודיעים על קידוש החודש במשואות של אש ובאבוקות שהיו מעלים על כל הרי הארץ, כדי להחדיר את חובת איחודו של הלוח בתודעת העם, ואת התקוה בהתחדשותה של הלבנה, וכך גם נזכה לראות בהתחדשות ישראל .
"כיצד היו משיאין משואות ? בראשונה היו מפרסמים את החודש במבצע חגיגי
של השאת משואות: היו מביאים כלונסאות של ארז ארוכים וקנים ועצי שמן ונעורת
של פשתן, וכורך במשיחה, ועלה לראש ההר ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא,
מעלה ומוריד, עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בהר
השלישי. והיו משיאין את המשואות מהר המשחא לסרטבא ומסרטבא לגרופינא
ומגרופינא לחוורן ומחוורן לבית בילתין וכל אחד ואחד משראה את אור המשואות
נוטל אבוקה בידו ועולה לראש גגו ומעלה אור עד שהיה רואה כל הגולה לפניו
כמדורת אש (ר"ה כג).
מבצע הדלקת המשואות היה לצנינים בעיני הכותים והשלטונות, שחיבלו בו ע"י
הטעיית הציבור והשיאו משואות שלא בזמנם. ואז תיקנו שהשליחים יצאו לכל
יישובי ישראל להודיעם על זמני החגים. וגם לאלה הפריעו אנשי השלטונות כפי שזה
משתמע מהמידע ששלחו לו לרבא, זוג של שליחים שבא מרקת (טבריא) ותפשו נשר
(רומאים שדגלם נשר) ובידם דברים הנעשה בלוז (סנהדרין י"ב).
בתקופת בית שני, היו מאבקים בין חכמי ישראל והשלטונות בעניין קביעת הלוח שנערך בדרכים מחתרתיות. רמזים מהם נשארו עד היום בתפילות ומנהגים הקשורים לקביעת החודש וקידוש הלבנה:
באמירת "שלום עליכם", בסימן של "דוד מלך ישראל חי וקיים", ובהבעת הביטחון ש"כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה"
וכן בנוסח הפיכת הפסוקים שאנו מוצאים בתפילת קידוש הלבנה כמו הפסוק "תפול
עליהם אימתה ופחד" שנאמר ישר והפוך. יש המסבירים את הנוהג הזה ברזי התפילות ויש שמשערים שזהו שריד מחתרתי נגד אויבים ומלשינים ושבהתחלה השתמשו בפסוק זה רק באמירתו למפרע שלא יבינו את תכנו. המחתרתיות שנהגו בקשר לקביעת הלוח, מתבטאת גם באופי היהודי שנתנו לעיבור החודש ולעיבור השנה, הנקראים בשם סוד העיבור. ההתעסקות בסידור החודש ובעיבור השנה היתה מלווה בסודיות רבה עקב הסודיות שבו.
וכך שנינו :
"תנו רבנן אין עולין בעיבור החודש פחות מעשרה בני אדם ואין ערין לה אלא בפת דגן וקטניות ואין ערין אלא לאור עבורו ואין עולין לה ביום אלא בלילה" (סנהדרין ע). לכל פרט ישנם טעמים משלו כשהטעם של חיבוב המצווה שמירתה וסודיותה מלווה את כולם.






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972