השעון העולמי
 


עם ישראל כעם התורה קיבל על עצמו לתקן את העולם, לגאול אותו מפגמיו ולהביאו בחזרה לנקודת בראשית "הטוב מאד" במסגרת זמן נע שבו עיתים במאבקי ירידות ועליות, התקדמות ונסיגה ו"עיתים" רבים לזמן הזה, עיתים שנקבעו מלכתחילה ועיתים שנקבעים במסגרת המאבקים בבחינת "בעתה אחישנה" זכו אחישנה לא זכו בעיתה.
למערכת הזמנים המיועדים יצר הקב"ה שעון עולמי המרכז בתוכו את מעבדת התחדשות העולם, ותיקונן של שלושת המערכות בהווית העולם. בסדר של שנה, עולם, נפש שהנוטריקון שלו - שען, והשעון העולמי היה כולו בידו של הקב"ה לכוון הזמנים והמועדים ושידוד מערכותיהם. אולם בשעה שבני ישראל קיבלו את התורה נמסר להם השעון העולמי וכוח ההתחדשות שכן ייעודו של עם ישראל שהוא העם המתחדש תמיד, לתקן את העולם ולחדשו, תכונה זו עברה בירושה מתהליך לידתו של יצחק שנולד לאברהם - מתקן העולם לעת זקנתו, כשהוא בן מאה ושרה בת תשעים, לאחר שהוא ושרה אשתו התעלו מעל למזלות, וחידשו נעוריהם להדגיש שעם ישראל אינו מזדקן ומחדש נעוריו תמיד ולכן בכוחו גם לחדש את העולם. וכשזכו בני ישראל לגאולה ויצאו ממצרים מסר הקב"ה את שעון העולם לבני ישראל לקבוע זמנים מיוחדים ומועדים ותהליכים לגאולת העולם. וכשאמר למשה ולאהרון "החודש הזה לכם" הדגיש ואמר:
עד עכשיו השעון היה בידי, מכאן ואילך מסור השעון בידכם ואתם קובעים הזמנים, אפילו
שוגגין ואפילו טועין השעון בידכם, בידי ישראל, כפי שהחתנים מוסרים שעונים לכלה
לדעת לכוון את סדרי הבית.



לוח השנה בין שהיא שנת הלבנה המונה 355 יום כמנין "שנה", בין שהיא שנת
השמש המונה 365 יום, מסמל הוא את עם ישראל, כעם התורה, ותלוי בו ובמוסדותיו
התורניים. אע"פ שעצם השבת תלוי בקידושו של הקב"ה בלבד. התלות היא אירגונית-סידורית הקשורה בהלכות שונות והיא גם מהותית וקשורה בעצם הלימוד וההתעסקות בתורה שנחשבת כהתעסקות בבריאה ותיקונו של העולם.
דורשי רשומות אומרים ש"שנה" פירושה לשנן, ללמוד, לרמוז לאדם שעליו ללמוד בלי הרף
ולשנן לבניו, כפי שנאמר: "ושננתם לבניך ודברת בם" יומם ולילה בכל יום משלוש מאות
חמישים וחמישה הימים שבשנה שמספרה 355. ושנת השמש שמספרה 365 יום
כמספר הגידין שבגוף האדם רומזת שעל האדם להיזהר ממעשים רעים וללמוד
בכל אבריו וגידיו, לעסוק בתורה ולעבוד בה יום ולילה כדי לתקן את העולם. כפי
שאמר המלאך ליהושע "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א.ה.). היות שקיומו וחידושו של
העולם הוא בלימוד התורה שהיא מעבדת התיקון ומקור החיות.


המשמעות הייעודית של הזמן ההיסטורי שבידי ישראל היא "חידוש העולם" לחדש את העולם יום יום עד שיגיע בחזרה לנקודת בראשית של גן העדן עלי אדמות "טוב מאד" כפי שהעיד הבורא. במשמעות זו תופסת האחרית את נקודת הראשית בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, אחרית כראשית בקשר שבין העבר הרחוק והעתיד המיועד "חדשים וגם ישנים" כפי שמגדיר בעל תנא דבי אליהו את התהליכים ההיסטוריים של עם ישראל כחדשים וגם ישנים. אברהם יצחק ויעקב - "ישנים",
עמרם וכל הכשרים שהיו במצרים - "חדשים", שנאמר חדשים גם ישנים,
חבורתו של רבן יוחנן בן זכאי חבורתו של ר' מאיר וחבריו חדשים, עליהם הוא אומר
חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך (שה"ש ז. יד תדב"א פרק ז)
משמעות הקושרת עתיד לעבר במסגרת תורה נצחית המתחדשת יום יום במסגרת תורה שבעל פה בשרשרת של דורות רתוקים ביחד, היוצרים את הנצח של עם ישראל. הייעוד הזה
הוא המניע של חיי ישראל ותקוותו בתוך החושך שבעולם. ייעוד שבהבטחה ואמונה,
חזון ותקווה, נפילה ועלייה, נסיגה והתקדמות של עם שנבחר להגשמת הייעוד לחדש
את העולם כפי שהיה מקודם בהתחלת בראשית ולהעלות את האורות של בראשית,
של האור הגנוז ושל שני המאורות הגדולים ובעיקר הלבנה שאורה התמעט ונהפך
לאור ייעודי שלפני עלות השחר.
אנשי סוד אומרים שהזמן ניתן לאדם לגאולה, שהלוח העברי עם כל מסעיו ותחנותיו, הוא מסע לגאולה והוא דומה לחמישים המסעות של בני ישראל בארבעים שנות המדבר (מ"ב מסעות הנמנים בפסוק ושמונה שחזרו לאחוריהם (לפי רש"י במקום) שבהן הגיעו לגבולות הארץ ולשערי גאולתם והם מתייחסים לכל הימים המצוינים בלוח, השבתות והחדשים, החגים והמועדים והימים המיוחסים, כלמסעות
בלוח הגאולה בבחינת מסעות בני ישראל "מוצאיהם למסעיהם" "ויסעו ויחנו"
במדבר הזמן והעולם, כדי להביאם ליעד הגאולה,ודורשים תלי תלי רעיונות על
התחנות ועל המסעות ועל המספרים השונים ועל האורות המתגלים באותם הימים
בלוח המסעות להאיר את דרך שיבתם לגן עדן הגנוז - לחדש ימינו לקדם של
בראשית,
הזמן העברי מתייחס לימים, יום ולילה, שבועות, חדשים, תקופות, שנות
שמיטות ויובלות ומורכב מעיתים רגילים ועיתים מיוחדים, בהם ימי קודש כמו שבת
וחגים ימי שמחה וימי צער ואבלות, ימי זיכרון וימים מיוחסים, שיש בהם הווי מיוחד
ונוהגים מיוחדים. השינוי הוא בתוכן והשינוי הוא גם במקור האור - המקור התורני
שנקבע על ידי התורה והמצוות כמו השבתות והמועדים הטבעי כמו השוני שבין יום
ולילה, קיץ וחורף וכו' וההיסטורי המתייחס לאירועים שקרו וקורים לעם או לחברה
בזמנים מסויימים. ברובם של הימים המיוחדים אפשר למצוא בשילוב מסוים את
השפעתם של כל המקורות.
הלוח העברי קובע הפרדה גמורה בין זמני השבת וששת הימים הקשורים בהם
שהם יציבים וקבועים מששת ימי בראשית וקדושתם קדושת אלוקים ובין זמני
החגים והמועדים התלויים בחודשים שקביעתם נמסרה מלכתחילה לבני אדם
וקדושתם קדושת העם ומוסדותיו, קדושת ישראל, אע"פ שבמשך הזמן, עם סידור
הלוח החשבוני קיבלו אף הם מימד יציב וקבוע. הפרדה זו מחלקת את הלוח העברי
לשבתות ושבועות שאינם תלויים בחודשים ולימי חג וצום - התלויים בחודשים.






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972