פרשת בראשית
"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א:א)
 

השמים שעל ראשנו

מסופר שבתחילת הבריאה השמים והארץ חגו בחלל כשני כדורים ענקיים. כאשר המלאכים ראו את דבר הפלא הזה הם נמלאו יראה וביקשו להם מקלט בחיקו של הקב"ה, כביכול. ואולם שני מלאכים, הגם שהיו מוקסמים מן המראה הזה, לא התייראו, אדרבה: הם שאלו את הקב"ה האם הכדורים הללו יכולים להיות שלהם.

בתחילה לא רצה הקב"ה למלא את בקשתם. וכי כיצד יכול הוא למסור את השמים ואת הארץ? ואולם אחרי מחשבה שנייה הוא אמר לאחד המלאכים: "אמלא את בקשתך ואתן לך את הארץ". המלאך, שש ושמח, לקח את הארץ והחל לשחק בה ולהקפיץ אותה אנה ואנה.

לאחר מכן אמר הקב"ה למלאך השני: "מיכאל, לך נותן אני את השמים". מיכאל, כולו מלא שמחה, לקח את השמים; ומאחר שהייתה להם צורת כיפה, הוא חבש אותם בעדינות על ראשו.

לאחר מאות רבות של שנים החל המלאך שקיבל את הארץ להתעייף מהמשחק שלו בה והוא נתן אותה לענק אחד, שהניח אותה על כתפיו. הענק הזה התיישב על אי במרכז הים התיכון, וכשהוא נושא את כל משא כדור הארץ על שכמו אמר: "אני אטלס, שליט כרתים!"

ואולם המלאך מיכאל, שעדיין חבש את השמים לראשו, התיישב בירושלים ונעשה המלאך המליץ טוב על עם ישראל. ומאז כל יהודי, בדומה למלאך מיכאל, קיבל גם הוא את השמים.

זהו, כך אומר הסיפור, מקורו של המנהג לחבוש כיפה. הכיפה באה להזכיר לחובש אותה שגם אם כל האחרים נושאים את הארץ על כתפיהם, הרי היהודי נושא את השמים על ראשו, והוא וכל אחיו פועלים יחד כדי להשליט את מלכות השמים עלי אדמות.




חוסר התוחלת שב''אילו...''

"ותתן [חוה] גם לאישה עמה ויאכל" (בראשית ג:ו)

תלמיד אחד אמר לחכם רבי אלימלך: "לפי הכתוב בקבלה, נשמותיהם של כל בני האדם היו כלולות באדם הראשון. אם כך הדבר, הרי גם אתה היית חלק מאדם הראשון כאשר הוא הסכים לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע. אתה ראית שהוא עומד לחטוא; מדוע לא עצרת בעדו?"

"יכולתי למנוע את אדם הראשון מלאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע", השיב ר' אלימלך, "אבל אילו עשיתי זאת הוא היה מתמרמר על כך כל ימיו. הוא תמיד היה חושב לעצמו: 'אילו רק אכלתי מפרי העץ יכולתי להיות כאלוקים'. נמנעתי מלעצור בעדו משום שלא רציתי שהוא כל ימיו יצטער, ויחשוב על מה שיכול היה להיות אילו, ויתלונן: 'אילו רק, אילו רק!'.

"לא פעם אנשים יושבים ומהרהרים רבות על הזדמנויות שהוחמצו. אבל אין כל תועלת להגות במה שיכול היה להיות אילו. המצב העכשווי הוא המציאות היחידה. כאן ועכשיו – זה כל מה שיש לנו. עלינו לעבוד את הקב"ה כאן ועכשיו – או שלא נעבוד אותו כלל".


מנעליו של חנוך
"ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו, כי לקח אותו אלקים" (בראשית ה:כד)

חז"ל אומרים כי חנוך הוא אחד מתשעת האנשים שזכו לחיי נצח. בדומה לאליהו הנביא גם הוא לא מת, אלא נלקח השמימה. כאשר הגיע חנוך אל השמים בא לקראתו מלאך ושאל אותו: "במה אתה חושב להעסיק את עצמך כאן בשמים?"

"רצוני לתפור מנעלים", השיב חנוך.

"מדוע?" שאל המלאך הנדהם.

וחנוך הסביר: "כאשר הקב"ה גירש את סב-סבי, אדם, מגן העדן, ניסה אדם לחזור לשם. במשך זמן רב הוא לא מצא את הדרך; וכאשר הוא מצא סוף סוף את השביל, הוא גילה שהשביל מלא נחשים. הנחש, אשר הביא לגירושו של אדם מגן עדן, היה נחוש בדעתו למנוע ממנו לחזור לשם, והוא שלח את כל שאר הנחשים כדי שיפחידו אותו וירחיקו אותו משם. ואכן, הנחשים הללו איימו להכיש את אדם, והוא נאלץ לסגת משם. משום כך רוצה אני לתפור מנעלים שיגנו על הנועלים אותם, כדי שכל מי שרוצה לחפש את גן העדן יוכל למצוא אותו ולהיכנס אליו".

יש מקובלים הסבורים שכל הניצולים ממחנות הריכוז, שעברו את השואה הנוראה ונותרו בחיים, נעלו את המנעלים שעשה חנוך בשעה שברחו מן הברוטאליות הנאצית ומצאו את גן העדן שלהם במדינת ישראל, אשר בה הם חיים כיום בכבוד, בשמחה ומתוך חירות.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972