הקהל / רזי הקהל / סממנים של הקהל ושל דוד המלך בחג שמחת תורה

סממנים של הקהל ושל דוד המלך בחג שמחת תורה
בחג שמחת תורה (חל בארץ ישראל ביום שמיני עצרת ואילו בחו"ל – למחרת שמיני עצרת) מסיימים לקרוא את התורה בכלל ואת ספר משנה תורה, הוא דברים, בפרט, עורכים הקפות עם ספרי התורה, ומתחילים, בפרשת בראשית, מחזור חדש של קריאת התורה. מקורו של החג הזה אינו ברור. תחילתו בראשית ימי הביניים, בתקופת הגאונים. העוסקים בטעמי המנהגים מנסים לפענח את מנהגי החג "החדש" הזה, בטעמים שונים, אך אין ביכולתם להשיב על השאלה היסודית מדוע מסיימים דווקא ביום זה את הקריאה בתורה? אם אמנם ביקשו חכמינו לקבוע מחזור שנתי לקריאה בתורה, הרי ההגיון מחייב לקשור את הסיום וההתחלה של קריאת התורה עם תחילת השנה ועם סופה ולא עם חג הסוכות. זאת ועוד: בפרשות התורה קוראים רק בשבתות, ואילו בחגים קוראים נושאים מסוימים הקשורים לחג. לסוכות ולשמיני עצרת קבעו חז"ל קריאות מיוחדות, בעניין החג, שאינן קשורות עם סופו או עם ראשיתו של מחזור הקריאה בתורה. הגיוני הרבה יותר היה לקבוע את השבת האחרונה או הראשונה של השנה כמועד לסיומו של מחזור הקריאות השנתי ולתחילתו של מחזור חדש. לכן נראה שגם את הסיבה לחג שמחת תורה ביום ובמסגרת שנקבעו לו יש אולי למצוא במעמד הקהל. הראשון אשר ביטא את התפיסה הזאת היה האברבנאל: "מכאן נשאר המנהג בימינו שביום שמיני חג העצרת האחרון הנקרא "שמחת תורה", שבו אנו משלימים את התורה, עומד הגדול שבקהל ומסיים אותה והוא בעצמו קורא בלי מתורגמן פרשת "וזאת הברכה" לדמיון מעשה המלך בזמן ההוא". (שם וילך).
 

1. מנהגים דומים להקהל בשמחת תורה

במנהגים השונים של שמחת תורה אפשר למצוא מעין מקבילות בהקהל. הכינוי "חתן תורה" מרמז למלך כפי שנאמר "חתן דומה למלך". כלליות השמחה ובכלל זה הבאת הילדים, גדולים וקטנים, לבית הכנסת ובידיהם דגלים (בני עדות המזרח נוהגים להביא אפילו את התינוקות הרכים "כדי להביא שכר למביאיהם") כמו גם הרשות הניתנת לנשים להימצא בעזרת הגברים של בתי הכנסת בשעת ההקפות-תואמת לתמונת מעמד הקהל שבו משתתף העם כולו-אנשים, נשים וטף.

מנהג ישראל, בכל תפוצותיו, להעלות בשמחת תורה לספר התורה כל אחד ואחד מן הבאים לבית הכנסת, ואפילו ילדים שלא הגיעו למצוות. אף הוא משווה לשמחת תורה כל הקהל מימד של העם המתאחד "כאיש אחד ובלב אחד" סביב התורה.

לפני שמסיימים את קריאת התורה, מכנסים את כל הילדים הקטנים ואת התינוקות הנישאים בידי אבותיהם, אל מתחת לחופת טלית הנפרשת מעליהם. זאת היא העליה המיוחדת המכונה "כל הנערים". הכל מאזינים בדחילו לקריאה אף אם אינם מבינים מאומה, והדברים נכנסים ללבם ולנפשם. אף מנהג זה דומה בצביונו וברוחו למעמד הקהל.

הפסוק "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", הוא מעין סיסמה בשמחת תורה, ושזור בשירים ובפיוטים השונים לחג. אף הוא יכול להתפרש יפה בקשר להקהל.

אם נכונה ההשערה שבשמחת תורה ובמנהגיו יש משום הנצחה לדורות של רוח הקהל, עדיין לא מובן מדוע היום הראשון של חול המועד שהוא מועד הקהל לפי כמה מן השיטות, היה ל"יום טוב שני של גלויות". לאחר חורבן בית המקדש איבדו ימי חול המועד סוכות מחגיגיותם. יתכן שמשום כך נקבע היום האחרון, שהוא יום חג וביטול מלאכה, להיות הזכר להקהל. ואולי הדחייה ליום האחרון של החג קשורה לציפייה לביאת משיח צדקנו שיחדש את המעמד ויעמוד בראשו, עוד בעיצומו של חג הסוכות.


מנהגים אחרים של סכות הקשורים להקהל

א) קהלת
בשבת סכות קוראים בציבור מגילה, שבשמה ובקשריה עם שלמה המלך מזכירה את מעמד הקהל, הלא היא מגילת קהלת.

בעקבות המדרש ששלמה אמר את קהלת בהקהל כותב בעל ספר המנהיג: קורין קהלת בשמיני עצרת שכן שלמה ע"ה אמרו בפרשת "הקהל" בחול המועד סוכות (הלכות חג סימן נ"ז). רעיון זה נזכר גם בספר מנורת המאור (סימן קנ"ג).

האדר"ת העלה השערה אחרת:
"נראה שהיה מכוון לקרות בשמיני עצרת כדי לא להוסיף על מצות הקהל רק מה שאמרה תורה כפי קבלת חז"ל, אך ביום שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו, אין כאן [בקריאת מגילת קהלת] "בל תוסיף" אל מצות "הקהל" ואולי מפני שכתבו "תקרא את התורה הזאת". "הזאת" – ולא אחרת".

ב) תיקון ליל הושענא רבה
יתכן שהמנהג לערוך "תיקון" בליל הושענא רבה קשור גם הוא בקריאה המיוחדת בספר דברים בהקהל. בדומה ל"תיקון ליל שבועות" בליל מתן תורה כזכר למעמד הר סיני מקיימים "ליל משמר" בהושענא רבה כזכר למעמד קבלת התורה לאחר ירידתו השניה של משה מהר סיני. היו שנהגו לקרוא ספר דברים בליל הושענא רבה מתוך ספר תורה ממש.


6. עקבות הקהל בתשעה באב
עקבות הקהל נמצאים בקינה לתשעה באב: "ויקונן ירמיהו על יאשיהו" בסיומה נאמר: "במועד שנת השמיטה פגע הקהל לאתות תלה בשערים ושתים מהרוס שתות".



שלום העולם בהקהל בימינו כמו בסכות בימי הבית
במעמדי "זכר להקהל" שחודשו בארץ נוהגים לאמר תפילה מיוחדת לשלום העולם.

יש בכך זכר לשבעים הפרים שהועלו כקרבן במקדש בחג הסכות לשלום שבעים אומות העולם.

בכך מעידים אנו גם שהתורה – דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. כל השקפת העולם היהודית בנויה על השלום האמיתי ולשלום הזה שהוא מסימני הגאולה השלמה עודנו מייחלים.

תפלה לשלום העולם
אבינו שבשמים! אבותינו בימי קדם היו מקריבים לפניך בחג הסוכות שבעים קרבנות לשלום עמי העולם ושלוותם. ואנחנו ישראל עם קדושיך, בקום מדינת ישראל הריבונית, מתפללים אליך מירושלים עיר השלום מהר ציון משכן כבודך:
רחם נא על עולמך, על הארצות ועל העמים ומנע מהם מלחמה לשחת תבל ארצך. אנא מלך השלום! תן מהרה בלב העמים כולם רוח שלום ואחוה לכרות פה אחד ברית שלום לעולם ועד. כיעודך מפי נביאי קדש בחזון אחרית הימים. אמן, אמן.
(חיברוה הרבנים הראשיים לישראל – תשי"ג).






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972