שם החודש
החודש הרביעי ליציאת מצרים. השם בבלי, דומיזו באכדית. מזלו סרטן. שבטו ראובן. ר'ח חל בימים א' ג' ה' ו'. י"ז בתמוז - יום צום שייהפך בעתיד ליום חג. צירופו ה,ו,ה,י שהוא ההיפך משמו הישר של אלוקים שהוא י.ה.ו.ה מה שמתקשר עם אופיו האלילי של החודש תמוז. והוא יוצא מסופי תיבות של הפסוק "וכל זה איננו שווה לי" (אסתר, ה, י"ג). האות חי"ת.
 


החודש שמו תמוז והוא החודש הרביעי במספר החודשים אחרי ניסן. שמו הובא מבבל והוא שם בבלי המציין אירוע מסויים הקשור עם בכיות, עומד בראש שלושת חדשי תקופת תמוז והוא בעצמו תמיד חסר.
מזלו- סרטן המתרבה במים באותו החודש, ושבטו לפי ה"ילקוט שמעוני" ראובן, שהוא הראש לדגל השני אליו הצטרפו שמעון וגד (ילקוט שמעוני שמות תי"ח).
השם תמוז באכדית דומיזו, אליל הצמחים והפריון בפולחן האלילי של בבל. דומה לפולחן "אדוניס" באלילות יוון ולפי אמונתם יורד תמוז בחודש הרביעי לשאול כשהכל מתייבש והנשים מבכות אותו כפי שנאמר ביחזקאל "והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז" (ח, יד). לפי אמונה בבלית תפילה המובאת על ידי הסופר הבבלי בירוסוס, יבוא קץ העולם בחודש תמוז במזל סרטן. ואכן כל הסיפור הזה מקורו בגישת ישראל שראתה בחודש תמוז בו נשרף בית המקדש מעין סוף לעולם.
דורשי השמות משתדלים לתת לתמוז מובן של נמס, הצתה, הסקה היות שבחודש זה הכל נמס מרב חום של החמה הבוערת אבל אף אחד לא מתכחש לעובדה שהפולחן האלילי הזה המסמל את היובש והחום והמבוסס על בכיות ופולחני הסקה התפשט גם בישראל בעיקר בין הנשים כפי שזה משתמע מתוכחת הנביא הזועם על הנשים המבכות את התמוז.
על השאלה למה קיבלו בני ישראל את השם הזה ואף קדשוהו בהכרזת החודש הבא עלינו לטובה ובתפילת יחדשהו הקב"ה, אפשר לענות שהחדירו אותו בתפילות ובתודעת העם כדי שכולם יידעו ויבינו את סיבת החורבן, שירושלים נפלה בגלל פולחן האלילות, כפי שמדגישים הנביאים במקומות רבים ועובדה היא שעם החורבן אפסו בארץ כל הפולחנים האליליים ולא היה להם יותר זכר בשיבת ציון. כפי שחז"ל
אומרים בסגנונם שעולי בבל הצליחו להמית את יצר הרע האלילי ולסלק אותו מן הארץ.
תמוז הוא חודש של צער ובכי, קינים הגה והי, היות שבחודש זה,בי"ז בו , עבדו בני ישראל את העגל ובגללו , נשתברו הלוחות, ובו בטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל (תענית ד').
חודש תמוז תמיד חסר ונחשב כחודש של בכיות, והימים מי"ז תמוז עד ט' באב נקראים בשם ימי המצרים, שהם ימי צער ומצוקה וצרות, שבהם בוכים הרבה ומשוועים לד', בבחינת "מן המיצר קראתי י-ה", ומספרם של אותם הימים הם כ"ו כמספר השם, הרומז על השתתפותו של הקב"ה בצרות ישראל, "עמו אנכי בצרה", אשר חז"ל מונים חמש צרות שקרו בי"ז בתמוז, אולם חמש הצרות הללו הן רק אבות של צרות ובעקבותיהן באו צרות עד בלי סוף, צרות של חורבן וגלות, סבל וייסורים והוא נמנה על שלושת החודשים תמוז, אב, טבת, שבהם דעך אור העולם השתלטה האפילה, וגדל הצער.
ושנוטריקונם הוא ט.ת.א שמספרם ת"י כמספר השנים שהמקדש עמד.



בכיות חינם

ישנם כללים לעונשי שמים ואחד מהם, הוא מידה כנגד מידה. בה במידה שאדם מודד מודדין לו ומשלמים לו כגמולו, כפי מה שעשה. מענישים את היחיד ואת הציבור, לפי החטא, ובדרך של החטא, ואף התשובה היא באותה הדרך, לפי מה שחטא ובדרך שחטא עליו לתקן - מידה כנגד מידה.
וכלל הוא בעונשים שמי שבכה חינם - בסופו של דבר הוא בוכה באמת, מידה כנגד מידה, ואמת כנגד שקר. הרבה פעמים חטאו בני-ישראל וליוו את החטא בבכיית חינם ונענשו בדרך שחטאו, ובבכייה של אמת, ושני החודשים: תמוז ואב, שהם חודשי החורבן, של מעשה המרגלים ומעשה תמוז, קשורים בבכיית חינם, פעם בכו בחינם בט' באב והיום הזה נהפך להם ליום בכי לדורות, ופעם בכו בחינם וקוננו בחודש תמוז, ואף החודש הזה נהפך להם לחודש של בכי וקינות. בית ראשון נחרב בשעה שישבו בני ישראל בארצם, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, והקב"ה הגן עליהם. התרחקו הרבה מהם מאלוקי אמת ואף המלכים והכוהנים וראשי העם התרחקו מה' אלקיהם, הלכו בדרכי הגויים השכנים ועבדו אלילים שונים, את אלוהי מצרים עמון ומואב, אשור ובבל.
ובחודש תמוז הלכו בדרכי כהני אשור ובבל וערכו בעריהם, ואף בירושלים, את הפולחן האווילי של כהני אשור - לבכות את התמוז. ובגלל עבודת אליליהם נחרב הבית הראשון ובכי החינם נהפך להם לבכי אמת - לקינה על ארצם חרותם וחייהם . להזכיר להם את סיבת עונשם, בגלל שבכו על התמוז, וישכחו את אלוקי אבותיהם החי לעולמים. יש אומרים שהעונש של חודש תמוז הוא חלק מהעונש של המרגלים, שהתחיל בראש חודש תמוז והסתיים בט' באב.







חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972