פרשת ויקהל
 

יום השבת וששת ימי המעשה

"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'" (שמות לה:ב)


בין יום השבת לששת ימי המעשה יש קשר ישיר. הקב"ה ברא את העולם בשישה ימים, וביום השביעי הוא נח. אם כך, איך נבראה השבת? המסורת היהודית מספרת, כי בזמן הבריאה לא היו ליום השבת קיום וחיות. אלא שבתחילה היו בכל אחד מששת ימי השבוע עשרים ושמונה שעות; כאשר ראו ימות השבוע שכדי שהיום השביעי יוכל לחיות הוא זקוק לזמן, תרם כל אחד מהם ארבע משעותיו, וכך קיבל יום השבת עשרים וארבע שעות של חיים.

במלים אחרות, יום השבת קיבל את חיותו מתרומותיהם של ששת ימי המעשה. כאשר ימי השבוע מלאים אהבה, נדיבות ויושר, אזי יום השבת קדוש הוא. לעומת זאת, אם במשך ששת ימי המעשה יהיו לבותינו מלאים שנאה ומרמה, לא נוכל לחוש בקדושת השבת. השבת היא תוצר ישיר של כל מה שאנו עושים במשך ששת ימות השבוע. יותר ממה שהיהדות מעוניינת במה שאנו עושים ביום אחד, יום השבת, היא מעוניינת במה שאנו עושים בששת ימי המעשה. אם אנו חיים כראוי בששת ימי המעשה, הרבה יותר קל להפוך את היום השביעי ליום קדוש.





מנהיגים צריכים לשמש דוגמה

"והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים לאפוד ולחושן" (שמות לה:כז)
בספרו "למרנן ורבנן" עומד נחום סוקולוב על חשיבות עלייתם של רבני מזרח אירופה לארץ ישראל. בזמנו ביקש סוקולוב מהרב שלמה דוד כהנא, לשעבר רבה הראשי של ורשה, לכנס את הרבנים ולשאת בפניהם דברים על חשיבות מצוות יישוב ארץ ישראל. השיב לו הרב כהנא: "כל הרבנים אוהבים את ארץ ישראל! קודם כל צריך לכנס את העם כולו, ולקרוא להם לעלות; על הרבנים אתה יכול לסמוך".

השיב סוקולוב: "מסופר שכאשר ביקש משה מנשיאי השבטים לתרום את תרומתם לבניין המשכן, הם אמרו: אנו מוכנים לתת, עלינו אתה יכול לסמוך; כעת לך אל העם, כדי שיהיו הם הראשונים שיתרמו".

"ובכן", המשיך סוקולוב, "אתה הרי יודע מה קרה: העם תרם כל כך הרבה, עד שלמשה לא היה עוד כל צורך במתנותיהם של הנשיאים. כתוצאה מזה לא היה לנשיאים כל חלק בבניית המשכן עצמו. רק מאוחר יותר הם תרמו את אבני השהם והמילואים לאפוד ולחושן. ואכן, המלה נשיאים כתובה בתורה בכתיב חסר - נשאם - כדי להורות שמשהו אצלם היה חסר, משום שלא נענו מייד לקריאתו של משה".

"אתה", הוסיף סוקולוב, "עונה לי בלשונם של הנשיאים: 'שיבואו האחרים קודם'. האם לא חבל מאוד יהיה, אם ארץ ישראל תיבנה בלי כל אותם גדולי הרבנים?"

אכן, זה מה שקרה בפועל: הרבנים הגדולים של פולין ורוסיה לא עלו לארץ ישראל; ומשום כך היוד, אותו סמל של יהדות מלאה חיות ועוצמה, עדיין חסר אצל רבים בארץ ישראל. ואולם יש הרבה מאוד סימנים לכך שחיי הדת של עם ישראל ישובו ויפרחו בכל חלקי ארץ ישראל.

גם בקהילות היהודיות בכל רחבי העולם, אסור לרבנים לומר: "תסמכו עלינו; אבל שהאחרים יעשו קודם". לא: המנהיגים חייבים לשמש דוגמה.




שלושה שמות
"ויאמר משה אל בני ישראל: ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" (שמות לה:ל)


בצלאל היה אמן גדול. הקב"ה העניק לו חכמה, בינה ודעת בכל סוגי מלאכת המחשבת בזהב, בכסף ובנחושת, באבן ובעץ (ראה פסוקים לא-לב).

המדרש אומר כי לכל אחד יש שלושה שמות: השם שנתנו לו הוריו, השם שקוראים לו חבריו והשם שהוא עושה לעצמו. הוריו של בצלאל קראו לו בשם ראיה (ראה דברי הימים א ד:ב, ה:ה); חבריו קראו לו, מן הסתם, "האמן"; ואילו הקב"ה קראו בשם בצלאל, שפירושו - בצילו של הא-ל. נראה שהוא קנה לעצמו את השם הזה משום שהיה צדיק, וכל הזמן חש שהוא מצוי בנוכחותו ("צילו") של הא-ל.

את השם שהורינו נותנים לנו אין אנו בוחרים; חברינו לא פעם קוראים לנו בכינויים; ואילו השם האמיתי שלנו הוא השם שאנו עושים לעצמנו מכוח החיים שאנו חיים.






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972