פרשת תצוה
השמטת שמו של משה

בכל הפרשה הזו כולה אין שמו של משה מופיע אפילו פעם אחת. חז"ל מסבירים זאת כך: כאשר ראה משה שהמשכן כבר בנוי, הוא חשב שהגיע זמנו לפנות את מקומו, כיוון שהעם אינו זקוק לו עוד כמנהיג. משום כך הושמט שמו מן הפרשה.

ואולם עד מהרה ראה משה שאין הדבר כך; משום שבלא מנהיג איבד העם את אמונתו, ובנה את עגל הזהב ועבד לו. אילו היה משה עמם, ולא על הר סיני, לעולם לא היו בני ישראל חוטאים בחטא זה. השמטת שמו של משה מן הפרשה באה להדגיש שלמנהיג אין תחליף.

מסופר שבימי מרדכי ואסתר התמרמר העם על השמטת שמו של משה מפרשה זו, אשר בכל השנים - למעט שנים מעוברות - נקראת לפני פורים. העם אמר: "משה הקריב קרבנות גדולים למען עמו, ובכל זאת הושמט שמו מפרשת תצווה. לכן, כאשר תיכתב מגילת אסתר, שמו של ה' יושמט ממנה. דבר זה מורה על כך שלדעתנו, מנהיג זקוק להכרה ולהערכה".


הנוי והנצח
"ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי" (שמות כה:ב-ג)
לבגדי הכהן הגדול היה תפקיד כפול: הם אמורים היו להיות יפים - ובו-בזמן גם להטביע בכהן הגדול את הכרת חשיבות תפקידו. משום כך יש בתורה שני פסוקים הקשורים לבגדי הכהן הגדול: האחד מדגיש את יופים, והשני את קדושתם.

חז"ל, בדברם על האפוד ועל המעיל, אמרו שבגדים אלו אמורים היו להיות לא רק יפים, אלא גם בעלי תכלית מוסרית: נגד לשון הרע (זבחים פח עמוד ב).

גם הטלית איננה רק קישוט: הציצית שבשוליה אמורה, ככתוב בתורה, להזכיר לנו את כל המצוות כולן.

המזוזה שעל פתחי ביתנו אמורה לא רק להיות דקרטיבית, אלא גם לשמש תזכורת מתמדת לכך שרוח ה' צריכה למלא את הבית: "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו" (תהלים קכז:א).

גם הסוכה אינה אמורה להיות יפה בלבד: עליה גם להזכיר לנו את ההגנה שהעניק הקב"ה לעם ישראל במדבר, ולהביא אותנו לכך שנודה לה' על כל השפע שהוא משפיע עלינו.

הפמוטים של נרות השבת, גביע הקידוש, כיסוי החלות, נר ההבדלה וקופסת הבשמים נועדו לא רק להוסיף חן לבית היהודי, אלא גם להביא עמם את השמחה והשלווה של השבת.

והחנוכייה איננה רק חפץ אמנותי: יש גם להדליק בה נרות, וכך להיזכר בניצחונם של המכבים במאבקם להשיג חופש דת.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972