פרשת השבוע / חומש שמות / פרשת תרומה ב'

פרשת תרומה ב'
הכרובים

"ועשית שנים כרובים זהב, מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת. ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפורת תעשו את הכרבים על שני קצותיו. והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו, אל הכפורת יהיו פני הכרובים. ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" (שמות כה:יח-כה)

אשר היה הכהן הגדול מודיע את דבר ה' לבני ישראל הוא היה עומד ליד הכרובים, משום שלפי הנאמר בפסוק כב, קול ה' היה נשמע מביניהם. כנפי הכרובים היו פרושות כלפי שמיא, בעוד שהכרובים עצמו פנו זה אל זה. הכנפיים הפרושות כלפי מעלה מסמלות את קבלת המצוות שבין אדם למקום, ופנייתם של הכרובים זה כלפי זה מסמלת את המצוות שבין אדם לחבירו.

ערך סמלי יש גם לכך שלכרובים היו פני ילד. ה' דיבר מאותו מקום שבו הכרובים נראים כילדים. הכהן הגדול אמור היה אף הוא להתחיל מן הילדים: ללמד אותם לאהוב את הקב"ה ואת הזולת, ולשמור על מצוות התורה.

בימינו, את תפקידו של הכהן הגדול ממלא הרב. כמו לכהן הגדול, גם לתפקידו של הרב יש שלוש פנים: ללמד את החובות שבין אדם למקום; ללמד את החובות שבין אדם לחבירו; וללמד את ילדי ישראל ללכת בדרך ה'.




לידיד יש תמיד מקום
"ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות" (שמות כה:כב)



חכמינו אמרו לנו כי שני אוהבים יכולים למצוא להם מקום לדור ביחד אפילו על חודה של חרב; ואילו אנשים שיש ביניהם חילוקי דעות, העולם כולו צר מדי עבורם. כאשר בני ישראל היו במדבר, די היה להם בארון קטן שיסמל עבורם את הדת; הקב"ה יכול היה לפגוש שם את כולם.

ולעומת זאת, במקדש המפואר שבנה שלמה המלך לא יכלה רוחו של הקב"ה לשכון, בשל חילוקי הדעות הפנימיים ששררו בעם. וכך אומר הנביא ישעיהו (סו:ו): "כה אמר ה', השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי?"

לא גודלו של בין הכנסת הוא שחשוב, אלא הרוח השוררת בו. בבית כנסת אשר יש בו רוח של ידידות, הבנה וקדושה, גם רוח ה' שוכנת בו.

רבי חסידי אחד נסע במרכבתו, ולפתע ראה את חברו הולך ברגל בצד הדרך. הוא הורה לעגלון לעצור, והזמין את חברו להצטרף אליו. "תודה," אמר החבר, "אבל במרכבה שלך יש מקום רק לאדם אחד, איני רוצה להכביד עליך". השיב הרבי: "היכן שיש ידידות, יש תמיד מקום".

בדורות הקודמים התגוררו משפחות רבות בדירות קטנות; ואולם גם בבתים הדלים ביותר תמיד היה מקום לאורח. אם בא אדם זר להתפלל תפילת ערבית בבית הכנסת, הוא תמיד הוזמן להצטרף לאחת המשפחות לארוחת ערב וללינה. ואילו כיום רובנו גרים בדירות מרווחות, אך רק לעתים נדירות, אם בכלל, אנו מזמינים אורח ללון אצלנו בלילה.

שכנינו הערבים מאשימים את מדינת ישראל בכך שהיא חומדת לעצמה שטחים נוספים, על חשבונם. תשובתנו להאשמה זו היא: "אמנם קלטנו כבר כשני מיליוני עולים חדשים, אך עדיין יש לנו די מקום לעוד. ארץ קטנה זו, שהוזנחה במשך מאות שנים, יכולה - באמצעות התפתחות מדעית, השקייה וטיפול אוהב - לקלוט גם עוד שלושה מיליוני עולים".

הגם שמדינתנו קטנה היא, הרי היכן שיש יעדים לאומיים משותפים, כבוד הדדי, ידידות ורעות, יש תמיד שפע של מקום.






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972