אליהו הנביא / מערת אליהו / מאמר בעיתון על מערת אליהו

מאמר בעיתון על מערת אליהו
 


מערת אליהו, במורדות הכרמל, מפורסמת מזה דורות בסגולות המרפא שלה. בזכותו של אליהו הנביא, זכור לטוב, שלפי המסורת העממית מצא בה מקלט בהסתתרו מפני מלכי ישראל. אגדה זו אין לה סימוכין מפורשים במקרא. אולם תשאלו את מבקריה, הסרוחים על רצפתה ומצפים לעזרתו של הנשיא, והם יוכיחו לכם באותות ובמופתים, כי ראוי יותר לסמוך על שיטות הרפואה הישנות של אליהו הנביא מאשר על טובי הרופאים של קופת חולים. הם יודעים לספר על חולים אנושים שלא נמצאה להם רפואה, ואילו כאן חזרו לאיתנם והם עדות חיה כי אכן קדוש המקום.
לכל כאב ומחלה תמצא מזור במערה, אומרים המאמינים, אך גדול כוחה במיוחד, בריפויים של מוכי גורל שבינתם נסתתרה, וגם לא עקרה אחת נושעה כאן כבר, וסגולתה רבה בהשכנת שלום בית.
שיטות הריפוי במערה

על שיטות הריפוי שהשתמשו שהן במערה עוד לפני כשלושים שנה ושעודן באופנה, סיפר לאחרונה ד"ר יוסף פראגר, בכנס חוקרי הפולקלור היהודי שנערך בחיפה.
אירע לעיתים, סיפר הרופא, שתוצאות הריפוי של הנביא, לא השביעו רצון, ואז נקרא גם הוא לעזרה. בלווית בני משפחתו של החולה עלה ד"ר פראגר למערה, שהייתה אותו זמן במצב מוזנח ובתנאי היגיינה ירודים ונתקל כאן בקבוצה של חולי רוח ששוטטו ללא טיפול. את החולה מקובל להביא למערה ביום ה' בשבוע, ולהשאירו בה משך שלושה ימים ולילות. במשך זמן זה הוא שוכב על רצפת המערה ולפי המסורת מתגלה לו אליהו הנביא במוצאי השבת, ולמחרתו החולה חוזר לאיתנו.
מסתבר, שהרופא הוזמן לקונסיליום כביכול עם הנביא. ד"ר פראגר טען בתוקף כי לא נתקל בפראקטיקה שלו, אפילו במקרה אחד שחולה רוח יחלים לאחר ביקור במערה. אך מה משקלה של עדות אחת ויחידה לעומת אמונתם של אלה הזקוקים לעזרה ומצפים לישועה.

היסטוריה על קצה המזלג

החוקרים סבורים כי מערת אליהו נתקדשה בהיסטוריה הישראלית מימים ימימה. בכתב החרטומים מוזכרת פסגת ההר, שבמורדותיו נמצאת המערה, כ"ראש קדוש" – עוד המאה החמש עשרה לפני הספירה הנוצרית, או כ-250 שנה לפני כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון.
נראה כי מראהו של ההר והנוף הנהדר הנשקף מפסגתו, שבו את ליבם והלהיבו את דמיונם של הקדמונים ועל כן יחסו לו קדושה. אין ספק כי היווצרו של ישוב יהודי בחיפה בתקופות השונות, חל הודות למערה, והאמונה כי בזכותה ישמרו תושבי המקום מכל אויב ופגע רע, הם ורכושם. ואכן מאז סוף תקופת הבית השני ועד לנפילתה בידי נושאי הצלב הראשונים הייתה חיפה עיר יהודית טהורה.
דרישת שלום חיה מהמערה נשארה לפליטה, והיא כלולה במכתבו של אחד מתלמידי המקובל הנודע, הרב חיים בן עתר , שביקר במקום בשנת 1742.
וכך כותב התלמיד באגרת אל אביו: "הלכנו לכפר חיפה , ערב כיפור שנת התק"ב. הלכנו להר הכרמל הוא הר נפלא , גדול וגבוה מאוד מאוד וראשו מגיעה השמימה. שם בית אחד ולפנים מערה גדולה וגבוהה והיא כולה חקוקה מן ההר. זו מערת אליהו ז"ל... וכשנכנסנו שם נחה עלינו רוח אלוהים וראינו בנפשנו הארה גדולה עד מאוד" .
האמונה בסגולותיה הרפואיות של המערה, נתגלגלה אלנו, לפי כל הסימנים, משכנינו הערבים, שהיו רגילים להביא לכאן את חוליהם, ובעיקר את חולי רוח שבהם ואף מהארצות השכנות. המערה קדושה גם למוסלמים ולנוצרים ובערבית קוראים לה "אל חדר", שפירושו "הירוק", כינויו של אליהו הנביא בפי העם. לפי המסורת הנוצרית מצויה מערת אליהו במקום שבו בנוי מנזר הכרמליתים.
מקום עלייה לרגל

בהתאם למנהג שהתגבש אצלנו בדורות האחרונים, נקבע היום הראשון לאחר שבת נחמו, כיום ביקור במערה.(הנה אני שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ד' הגדול והנורא).
עולי הרגל למערה רובם מבני עדות המזרח ובכללם מספר ניכר של צעירים.
באות לכאן משפחות שלמות על זקניהן וטפן. הסלים עמוסים מצרכי מזון ומשקאות, יודעי זמר פוצחים בשירה ולעזרתם חשות הנשים, לפי מיטב במסורת המזרחית. מזמן לזמן נכנסים למערה ושופכים שיח בפני קונם.
והמערה , שאורכה 14 מטר, ורוחבה 18 מטר, מלאה קהל עד אפס מקום ומאות הנרות הדולקים מסביב, מוסיפים לחום הגבוה בלאו הכי, ורק בזכותו של הנביא מצליחים האנשים לעמוד במחנק זה ולצאת בכוחות עצמם.
כיום נתונה המערה וכל הסובב אותה בחסות משרד הדתות, המעודד את הפולחן הקשור בה ולא במעט – את האמונות התפלות. נראה כי הכל רואים זאת בעין יפה. פרט לכותב הקמעות הישיש המופיע כאן לעיתים ואשר טען פעם בפני כי משרד הדתות מתחרה בו התחרות בלתי הוגנת. עיריית חיפה נטעה גן נאה מסביב, סללה כבישי גישה נוחים ולזכותה יש לזקוף את המשיכה הנודעת למקום גם לגבי אלה המפקפקים בקשר ההדוק שבין הנביא למערה זו.
נביא לא קונסטרוקטיבי
אותם הספקנים יוכלו לטעון להגנתם כי לפחות לשמונה מערות שבין חלב לקהיר, מייחסים קשר ישיר עם אליהו התשבי. ומוזר, עד כמה זכה אליהו להיות אהוד ומקובל על העם, וכה רבים המחפשים קרבתו וכה מרובות האגדות שנרקמו סביבו. הדבר מפליא יותר, אם נזכור כי נביא זה לא היה טיפוס "קונסטרוקטיבי" לפי מושגינו כיום, כל חייו נלחם בשלטונות, היה איש ריב ומדון, לא ראה את האור הבוקע מבנין הארץ, אלא את הצללים בלבד. פעם אפילו פגע באופן חמור בכלכלתה של המדינה, כאשר הפסיק למשך שלוש שנים את הגשמים והטל. פרץ רעב בשומרון, בתקופה זו עדיין לא סיפקו לנו האמריקאים את עודפיהם. אחאב המלך כינהו "עוכר ישראל". ובכל זאת זכור הנביא לטוב ומייחסים לו סגולות ריפוי מופלגות.









חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972