חגי ישראל / חנוכה / אור בראשית לא דעך

אור בראשית לא דעך
 


האם באמת הסתלק לו האור לחלוטין ומנורת העולם נשברה כמו לוחות הברית? – לא ולא! אמנם, כך נראה עולמנו כיום. אבל המנורה לא נשברה, אך היא נפגמה ואורה נגנז. האור הראשון, אורו של בראשית, לא דעך, הוא רק נגנז. ועדיין הוא מתפשט ללא הרף. ראייתו של האדם היא היא שהצטמצמה. כאשר עלה האלוקים למרומים, נעלם אורו מעיניו ומדעתו של האדם ושוב אין הוא רואה אותו. אבל האור כשלעצמו קיים במסתרים. והוא נמצא בכל מקום שהאלוקים מצוי בו, ומרגישים במציאותו האור בקע ממנורת המקדש, שם השכין ד' את שכינתו ושם הרגישו במציאותו. ובכבודו שמילא את כל הבית. כל מי שעלה לבית המקדש וראה את הנרות הדולקים, חש באורו של אלוקים, עיניו ולבו נפקחו לרווחה. הוא ראה את האור האמיתי אורות מאופל.

המנורה שעמדה במקדש והעלתה את האור הנסתר, רמזה עליו באורותיה המרובים, בחמשת המרכיבים, בשבעת הנרות ובמ"ט החוליות – המאוחדים יחד מקשה אחת. המנורה האירה באור ה' והעולה למקדש, שהסתכל באורותיה, נתמלא באור עליון וכל רזי העולם שהסתתרו ונגנזו – נתגלו בפניו.

אנשי סוד מוצאים קשר עמוק בין האור האמיתי של מנורת ד', ובין רזי העולם שנסתתרו מתוך צמצום האור. ה"אור" מספרו כמו "רז", הוא רומז על הרז ומתגלה אתו לפי כוחו של האור וכוחו של האדם המסתכל בו.


מעשה הדלקת המנורה והטבת הנרות

האור הגנוז, המאיר מתוך מנורת ד' שבמקום שכינתו, מתגלה לאדם ומאיר למי שמתקרב אליו, ומרגיש במציאותו וקרבתו. האור הגנוז מעלה אור בלבבו של האדם ומכשיר אותו שיוכל לקלוט את אורו של אלוקים. האור שבא ממרומים צריך לאור דוגמתו, הבא מן האדם מלמטה, לעין של נשמתו שתקלוט את האור, נחוצה לו הדלקה מידי האדם, צריך שהאדם ידליק את המנורה כדי שהיא תאיר לו.

הארת האור מלמעלה צריכה להארת האור מלמטה – מן האדם. הדלקה חיצונית מביאה הדלקה והתעוררות נפשית ופנימית בלב. האש שלמטה, נדבקת באש הבאה מלמעלה, ושתיהן ביחד מעלות אור בנפשו של האדם. משום כך שמרו במקדש ד' על מעשה ההדלקה, ערב ובוקר, פעמיים ביום הדליקו את נרות המנורה.

המנורה יכלה להעלות את אורו של אלוקים רק במקדשו, במקום שכינתו, ממנה שאבו את האור. אורה היה גדול בשנותיה הראשונות של מלכות שלמה, בונה המקדש, והוא הלך התמעט עם חטאי שלמה, וחטאי המלכים שבאו אחריו, וגרמו לסילוק השכינה. האור דעך לגמרי עם חורבן הבית. כשכל העולם עמד קודר ואפל, שרוי באור של צללים ולבושים בלבד. אבל האור האמיתי לא נעלם לחלוטין כי בצורה רזית ונסתרת נשארו עדיין כלי אור, שיכולים להעלות ואף מעלים במסתרים את האור האלוקי בעולם. התורה, ההשגחה, ישראל וירושלים, אוצרים בתוכם, במהותם ואף בצורתם, את מנורת המקדש, וקרויים כמוה אף הם מנורה ועל ידם יכול האדם, החי לאורם, להרחיב במקצת את דעתו ולראות את העולם האמיתי – הנסתר, והרזי – הנעלם.



עם ישראל נושא את האור הנסתר
אורה של מנורת המקדש קורן מירושלים של מעלה באור יקרות, רזי ונסתר. הוא גם קורן ממעשים טובים של צדקה וחסד, לימוד תורה ועיון תפילה, ומכל ההתרחשויות הפלאיות שבעולם, ונפלאות ומעשה הנסים הקשורים עם קיומו הנצחי של ישראל.

עם ישראל נושא את האור הנסתר, זהו עם נסתר ורזי בעולם, שקשה לתפוס את קיומו הנצחי ואת חייו המיוחדים. זהו עם נודד וסובל, נרדף ומוכה, ובכל זאת העם הנבחר והנצחי, עם סגולה גאון, המקדם בייסוריו ובסבלו את העולם לגאולתו לימות המשיח לימים שכולם אור, כימי בראשית, להגיד מאחרית ראשית ומראשית אחרית.
עם ישראל כמוהו כמנורה צריך להיות עשוי מיקשה אחת. כוחו של העם באיחודו כגוי אחד מאוחד בארץ, במשימה משותפת וביעוד משותף. יהודי תמיד נשאר יהודי – גם כשיחטא תמיד יהיה קשור בטבורו לעם.
כענף בעץ אי אפשר לו ליהודי לצאת מעם מישראל. מקשה אחת – של מנורת זהב, מיקשה אחת של עם ישראל.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972