חגי ישראל / סמלי החגים באפיית לחם וחלות / לחם משנה בערב יום הכיפורים

לחם משנה בערב יום הכיפורים
 


בערב יום הכיפורים עלה ר' מנחם מזקרוצים להר ציון, לאחר שהתפלל מנחה התיישב בפינה, ליד מרתף השואה לאכול את ה"סעודה המפסקת". הוציא ר' מנחם שתי פרוסות לחם אפורות ויבשות מתוך התיק בצע אותן, ובירך עליהן כעל חלות בשבת.
"מנהג זה, מהו ?" שאל אותו הממונה על ההר.
סיפר לו ר' מנחם את המעשה ב"לחם משנה" שאירע לו ביום הכיפורים במחנה המוות בטרבלינקה.
הוא, ר' מנחם , היה שם אחד ממאות יהודים. כולם גרו בצריף אחד. יחד עבדו עבודת פרך, ויחד קבלו מכות רצח ביום ובלילה. יחד רעבו עד צאת הנשמה, ויחד ביכו את יקיריהם שמתו במגיפות. יום יום ראו את שיירות היהודים שנכנסו לתאי הגזים והפכו לעשן ואפר.
ראש המחנה היה פריץ. תמיד הסתובב במחנה, שוט בידו ושני כלבים טורפים בעקבותיו. כאשר הי הפריץ רומז לכלבים, הם היו מתנפלים על אדם וקורעים את בשרו מעליו חתיכות חתיכות. במחנה פחדו מפריץ ומכלביו יותר מאשר מתאי הגזים.
ימים אחדים לפני יום הכיפורים עלה בדעתו של פריץ רעיון זדוני: הוא החליט להרעיב אותנו, ולהכריח אותנו לצום.



ביום חמישי יומיים לפני יום הכיפורים, לא נתנו לנו שום מאכל. הרעב היה נורא. מזה חודשים רבים התקיימנו על צלחת מרק אחת ליום. רבים לא יכלו לעמוד בצום, ומתו. גם ביום השישי לא קבלנו שום מאכל.
בליל שבת, ליל יום הכיפורים, סדרנו מניין לתפילה בצריף צדדי. מסביב לצריף העמדנו שומרים. את התפילה ערכנו בחושך ובדומיה. הדמעות עמדו בגרון, בחצות הלילה העירו אותנו. חשבנו שאוספים אותנו כדי לשלוח אותנו לתאי הגזים. אך התברר כי קוראים לנו לבוא ולקחת את מנת האוכל שלנו. הפריץ הרעיב אותנו כדי שנאכל ביום הכיפורים.
כולם הלכו וחטפו את מנת המזון, חטפו ואכלו. הפריץ וכלביו עמדו מן הצד והביטו ב"מחזה".
"צום שמח ! צום שמח יהודים !" צחק בפראות.
היינו כמנין אנשים שהחלטנו לצום למרות הסכנה שבדבר. לקחנו את הלחם היבש, כדי שלא להרגיז את השטן, ושמנו אותו בצד.
כשנודע הדבר לר' אהרל'ה, אחד מחסידי קרלין, שגם בתוך המחנה חי כצדיק, בא לאלינו וציווה עלינו לאכול.
"הרבי מבריסק אמר", סיפר לנו ר' אהרל'ה "כי מי שמצווה על חולים לאכול ביום הכיפורים אינו מקל בעניין הצום, אלא הוא מחמיר בעניין פקוח נפש".
שמענו את דבריו ולא ידענו מה לעשות.
ראה ר' אהרל'ה שדבריו אינם מספיקים, וקרא לנו לאכול יחד איתו. עכנו יחד שולחן, לכבוד שבת ולכבוד יום הכיפורים. קדוש לא עשינו, האם עלינו לברך על "לחם משנה" כאשר אנו אוכלים ביום הכיפורים שחל להיות בשבת ? לא זכרנו את הדין. ר' אהרל'ה החליט שיש לברך על הלחם. הוא אמר"שאו ידיכם קודש" הרים את הפרוסות למעלה, ובירך עליהן כאילו היו שתי חלות לבנות.
מרחוק שמענו את צחוקו הפרוע של הפריץ. אבל באותו רגיע לא פחדנו.


פניו של ר' אהרל'ה האירו כאשר ברכנו ברכת המזון ואמרנו "רצה" ו"יעלה ויבוא". לאחר ברכת המזון השתנו פניו של ר' אהרל'ה . הוא פנה אלינו בבכי : "יתכן שלא הייתי צריך לאכול...לי נתן הקב'ה גוף חסון, אלא שעשיתי זאת כדי שאתם לא תסכנו את נפשכם. אנא הבטיחו לי להיות סנגורים בשמים".
ר' מנחם נאנח. "מכולם, רק אני נשארתי בחיים . לזכר אותה סעודה, שאכלנו ביום הכיפורים, נוהג אני לבצוע בערב יום הכיפורים על שתי פרוסות לחם אפורות וישנות".




 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972