אגם החולה - אגדת המעמד
 


כשפלוני סיים את הרצאתו, הזקן שבחבורה התרומם, עצם עיניו וקפץ ידיו, נענע ראשו כמה רגעים כמי שדבק ברעיון מסוים, ופתח בלחש כמגלה מפה לאוזן: "מדברים כאן על ים החולה שנעלם, אך עדיין ים זה שריר וקיים. לאט לכם רבותי, אכן עדיין לא נראו פני היבשה, אך לא בכך אני עוסק. מה שאני רוצה להגיד לכם, זהו סוד גדול על יחוסו הנכבד של המקום הזה. מקום זה, כפי שהוא, יתכן ולא נברא במעשה בראשית. למרות זאת, נקבע לו יעודו עוד לפני בריאת העולם והתפרסם בימי אברהם במעמד הברית בין הבתרים. המקום הזה , בקצה הצפוני של ארץ ישראל, הוא מקום המעמד". אמר הזקן בקול נרגש, ונעמד במקומו מתוך יראת כבוד. המסובים הסתכלו עליו בתמהון, והוא המשיך. שני מעמדים נשגבים היו בהווה, ואחד מהם, מעמד הברית, היה כאן. דבר זה נשכח בהיסח הדעת, ועל כך דואב הלב.
הזקן ראה שהמסובים מפקפקים בדבריו, הוציא מכיסו ספר סדר הדורות והראה להם את הכתוב שם. ערביי המקום, השומרים על שמועות, קוראים למקום זה בשם "מקאם איברהים אל חליל" - מקומו של אברהם, או בשם "משעד אל סיור" - המקום הקדוש של הצפור. וכך הוא בשמו בין יודעי דבר - מקום המעמד של ברית בין הבתרים.
מקום זה נקבע לדורות כמקום זכרון למעמד העגלה המשולשת, העז המשולשת, האיל המשולש, התור והגוזל. בצעירותי , אמר הזקן, עדיין היינו נוסעים לכאן כדי לתקן תיקונים וליחד יחודים. במקום זה. כל מה שהתרחש במעמד, התגלה כאן לעיניהם של אלה שזכו לכך והיו ראויים לך, כשבא זמנם.



הזקן הביט בעיני הנוכחים, בחן אותם בעינו העמוקה, אם אפשר לו לגלות או לא. השפיל את עיניו והרהר זמן מה, ואחרי כן המשיך בגילוי כמה דברים נסתרים בדרך משל בלבד.
כשתתבוננו היטב בסוד המקום הזה, ובציורו המופלא, תווכחו בדברים מופלאים, שיש בהם משום זכר למעמד. ארץ ישראל נקראה ארץ הירדן. למה, מפני שהברית "לך לך" נאמרה למוצא הירדן, ואז התחיל לזרום ולרדת למטה לארץ יחד עם אברהם. פעמיים נאמר "לך לך", לאברהם ולירדן. הירדן התחיל יורד ממקום זה שלרגלי החרמון, ממקום המעמד, ובצורה של המעמד המשולש, נובע הירדן משלשה נהרות: הדן, החצבאני והבניאס. הנהרות המשולשים התאחדו ביחד למעין משולש בירדן הזורם לארכה של הארץ. והתחברו לו בנוסף לשלשה אלה עוד שני ימים, מי מרום של החולה והכנרת, שהם כזכר לתור ולגוזל. אינני יודע מי התור ומי הגוזל, אולם מהפסוק "קול התור נשמע בארצנו" לומד אני, שהכנרת הדומה לכינור שבאר השירה בתוכה, מרמזת על התור, ומי מרום הקטן, מרמז על הגוזל הקטן.
הזקן ראה שהענין סתום למסובים ,והם לא מבינים את הקשר שבין המעמד למעין, ולמה נהפך מעשה המעמד דווקא למעין, הוסיף וסיפר להם להסברת הענין, מעשה שמובא באגרת השל"ה הקדוש.
באור כשדים, במקום שהיה עומד אברהם אבינו על רגליו, נבעו שתי מעינות, מעד הפך למעיין וגם החרמון, הנשקף על מקום המעמד המיועד לקיבוץ הגלויות, כמו שאומר הכתוב – "תשורי מראש אמנה" - ששם יתקבצו הגלויות ויפצחו בשירה, והר זה מופיע בשלשה שמות בפסוק: צידונים יקראו לחרמון שריון, האמורי יקראו לו שניר.


עד כאן הזקן סיפר על המעמד, ועבר לענין אחר. לבסוף חזר למעמד, והכניס כוונות ורעיונות בענין הנחות הימים.
הנוכחים ראו בדבריו רמז למעשה החולה ואף הוא התכוון לכך אלא שלא רצה לדרוש בנסתרות ולגלות מה שלא ניתן לגלות, וסתם את הדברים כדברי דרוש בעלמא. והצד הסיפורי או האגדתי נדחה הצידה.


קישורים לדפים פנימיים


 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972