חגי ישראל / ל'ג בעומר / סיפורים ואגדות - ד'

סיפורים ואגדות - ד'
 

העכנאי שומר הקברים

מענינים מאד הם הסיפורים, על העכנאי כשומר הקברים. בדרך כלל נוהגים לראות בנחש ברייה רעה, נושכת, הורגת, מזיקה ומנחשת ומטילה כשפים. שונה הדבר בסיפורי הקברים של צדיקים. בסיפורים הללו מופיע הנחש העכנאי כברייה טובה, כשומר הקבר שלא נותן לפגוע בקברו של הצדיק. בסיפורי מירון מוצאים אנו את העכנאי כשומר קברו של רבי יוחנן הסנדלר וקברו של רבי שמעון בר יוחאי.
פרוש מן הבריות היה ר' שמעון בר יוחאי בחייו, ישב במערה ועסק בתורה. וכשם שהיה בודד בחייו בך היה גם לאחר מותו. תלמידיו לא נתנו לקבור שום אדם על ידו ונחש עכנאי שמר על פתח מערתו, כשהביאו את בנו רבי אלעזר מעכברא לציונו, הזדקף העכנאי מלוא קומתו ולא נתן לגשת עד שלחשו לו : "עכנא, עכנא, פתח פיך ויכנס הבן אצל אביו !" פתח להם.
ומעשה דומה היה ברבי יצחק נפחא שמקום קבורתו בשטח השייך למערת רשב"י מחוץ לחומת הציון. כשהעלו אותו לקבורה במירון הזדקף העכנאי לקראת המלווים וקפץ כנגדם ולא נתן להם לגשת. אמרו לו ששנותיו של רבי יצחק משל רבי שמעון היו, שמסר נפשו להאריך ימיו וערב בעדו (כפי שמסופר בסוד גדול בין אנשי הח"ן).
כששמע העכנאי את דברי החכמים, נראה כחוכך בדעתו. לזנק כנגדם לא יכול, לפתות לא רצה. מה עשה ? התמתח במלוא ארכו והקיף את הקבר כל סביבו ושכב דומם כאלם. לא יכלו התלמידים לעבור עליו ולהיכנס למערה, וקברו אותו בקרבת מקום, בשטח שמחוץ למערה. בשני מקרים אלה הסכים העכן למלווי המת . פתח את המערה לבנו של רבי שמעון וקבע מקום לתלמידו רבי יצחק. אולם כשחזר המעשה בר' יוסי נכדו של רבי שמעון, התעקש העכן ולא ויתר וכמעט שפרץ סכסוך חמור בין המלווים והעכן, סכסוך שהיה גורם לצרות רבות לולא הבת קול שיצאה מהשמים.
גדול בדורו היה בנו של ר' אלעזר, ור' יוסי שמו – וכגדולתו בתורה כן צדקתו ומעשיו הטובים. אהוב למקום ואהוב לבריות וכל מעשיו קודש להשם. כשמת רבי יוסי הכינו לו לוויה גדולה והביאוהו למירון למערת אביו וזקנו. מצאו את העכן שומר המערה כרוך עליה, רצו להרחיקו, והוא בשלו - נשאר כרוך למקום. אמרו לו: עכן ! עכן ! פתח פיך ויכנס בן אצל אביו - ולא פתח להם וסתם בזנבו ובפיו את פתח המערה. נעשה רעש בין המלווים ורצו להרחיק את העכן בכוח במקל שבידם. היה שם זקן אחד שעיכבם בכך וסיפר להם על נאמנותו של העכן לרבי שמעון ובנו. לא השתכנעו משידוליו של הזקן, משום שחששו לכבודו של רבי יוסי שלא יזלזלו בגדולתו וימעטו את דמותו ברבים. הסתכלו המלווים בעכן ברוגז והסתכל העכן בעיניהם בצער. ניכר היה בו שרוצה לומר להם מה שהוא אלא שהוא כבול ולא יכול. קרה להם נס ויצאה בת קול ואמרה:
"לא מפני שזה גדול מזה - אלא מפני שזה היה בצער המערה כשהתחבא מרודפי עמו וזה לא היה בצער המערה". מיד נפרדו באחווה והעבירו את רבי יוסי למקומו.


כאשר יפול המשקוף

אבני בנין גדולות ומהוקצעות פזורות בחלקה אחת בפסגת הר-מירון, עליה נמצאים שרידי קירות מבית-כנסת קדום, בימינו מתכננים שחזור בית-הכנסת באבנים אלו כמתכונתו המקורית. אך חזיתו של בית-הכנסת עדיין נשתיירה כמעט בשלמותה ובה פתח בצורת שתי מזוזות. כל מזוזה עשויה אבן גדולה ועליהן משקוף. האבן סדוקה במפולש, בית-כנסת זה מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי, ואגדה אחת קובעת, כי ביום שהמשקוף יתמוטט ויפול מעצמו יבוא המשיח.
המקובלים מוצאים הרבה השוואות בין משה רבנו לרבי שמעון בר יוחאי. משה ברח מחרב פרעה אל המדבר ואף רשב"י ברח מחרב השלטון למערת המדבר. וכך הם מונים כשלשים גזירות שוות ביניהם.
וכן הם מוצאים סימוכין ביום ההילולא של רשב"י, שהוא בל"ג בעומר שעולה בגימטריא "משה" ושתמיד חל באותו היום של השבוע שחל ז' סוכות שהוא יום האושפיזין של משה רבינו, וגם באותו היום של השבוע שחל ז' באדר - יום פטירת משה רבנו.
וכשם שבגאולת מצרים של משה, היתה הגאולה מסומנת במשקוף "והגעתם על המשקוף", כך בגאולה העתידה יהא המשקוף של ר' שמעון בר-יוחאי אחד הסימנים שלה.
סיפורו של המשקוף מתבסס על סיפורים דומים בחז"ל, ויתכן שמקורו במסורת הקובעת את קברו של ר יוסי בן קסמא במירון בסמוך למקום. חז"ל מספרים: שאלו תלמידיו את ר' יוסי בן קסמא : אימתי בן דוד בא? אמר: "מתיירא אני, שמא תבקשו ממני אות, אמרו לו: אין אנו מבקשים ממך אות. אמר להם : לכשיפול השער הזה ויבנה ויפול, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא."
לאחר קום המדינה, כשנתרבו העולים ומבקריו בבית כנסת עתיק זה, ביקש הממונה לתקן את המשקוף ולחזקו בתימוכים שלא יפול חלילה על העוברים בפתחו. באו אנשי הסוד ועכבו בידו באומרם : היתכן ? האם ברצונך לדחות חלילה ,את הגאולה ולהאריך את הגלות ?
"חס וחלילה" ענה להם הממונה.
"אם כן למה אתה מחזק את המשקוף שלא יפול ! ?"
"נכון. אני מחזקן שלא יפול חלילה על ראשי העוברים, שכולנו ואף הרשב"י, מחויבים בשמירתם שלא יסכנו את עצמם ואשר למשקוף, כשיבוא זמן הגאולה ויצטרך ליפול יפול מהר, אפילו אם נחזקו פי שבשנה".
נענו לו המקובלים בחיוך ולא הפריעו במעשה התיקון.



מעונו של עולם
באחת השנים למחרתו של ל"ג בעומר ראה הממונה יהודי אחד, שלפי מראהו היה עולה חדש, עומד עם כל משפחתו וחפציו ליד קברו של ר' יצחק נפחא שמחוץ לציון, ומתפלל בהתרגשות, טוען ומתדיין, כאילו היה לו סכסוך עם בעל הקבר. התקרב אליו הממונה ושאל אותו למטרת תפלתו.
ענה לו המתפלל, שכיון שהוא עולה חדש, שהגיע זה עכשיו מצפון אפריקה ואין לו עדיין קורת גג, דירה, או מעון. ומתגלגל הוא ממקום למקום ולכן החליט לעלות לקברו של ר' יצחק נפחא, להתפלל לקורת גג לראשו, שאל הממונה, למה בחר בקברו של ר' יצחק נפחא ולמה התדיין אתו ?
נענה לו הזר, שכשהיה בצפון אפריקה לימד פעם בבית המדרש לאנשי קהילתו, בשמו של ר' יצחק נפחא, שאלקים הוא מעון לעולם. משה רבנו, אומר "מעונה אלקי קדם." מזה אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולם ואם עולמו מעונו, עד שבא ר' יצחק נפחא והודיע לנו מהכתוב "ה' מעון אתה" שאלקים מעונו של עולם. כך למדתי ממנו וכך לימדתי לאחרים וכשבאתי לארץ ולא מצאתי קורת גג לראשי, עליתי לקברו, לדובב שפתי ישנים. באתי אליו בטענה: אם אלקים מעונו של עולם הרי אני חלק של העולם ומעוני באלקי. באתי אליו לדרוש את מעוני ממעונו של העולם.
צדקת - ענה לו הממונה והוסיף לו, שזה שנים כולנו עומדים בתפלה, עולים לקברו של ר' יצחק נפחא לבקש את מעונו של ישראל ממעונו של העולם.
התעניין הממונה במצבו של הזר, עסק והעסיק אחרים ולא עבר זמן רב והעולה החדש קיבל מעון בכפר שמאי, בשכנותו של ר' יצחק נפחא.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972