לפני מערת הנביא
 


בימי קדם בטרם נבנתה העיר חיפה, הבריות פחדו להאחז במקום. חיל ורעדה נפל על כל יושבי הארץ שהלכו אחרי בית המלך, מפני חמת הנביא, אבי הכרמל. ואף הספינות אשר הלכו בימים פחדו להטיל עוגן ליד נמל הכרמל,ולכן הן היו עוקפות את ימה של חיפה מרחוק, ולא העיזו לגשת לחוף. זעמו של הנביא הילך אימים על הסביבה.
את מערת הנביא הקיפו ברקנים דוקרים וקוצים ממאירים, והנביא עצמו כשיצא ועמד על פסגת ההר, שערותיו סמרו כקוצים, מראהו היה אש אוכלת בקנאה נוראה, אשר דקרה עד עומק הלב ומרחקי הארץ.
אך חזיון הבלהות אשר חזו בו יורדי הים ועוברי אורחות ביבשה, היה חזיון שוא, תעתועי דמיון בלבד. שכן הם לא הכירו אותו, ונבצר מהם לדעת את נפשו ואת תכונתו ועל כן יראו אותו.
לבו של הנביא היה מלא רחמים לכל אחד ואחד. הוא היה עובר ביעף מרחקים עצומים כדי לעזור לנדכאים וחלכאים באשר הם. אהבה יקדה בלבו, אהבה ללא מיצרים, תמיד היה נכון ודרוך להושיע. אלא ששליחות קשה ומרה הוטלה עליו, לקנא את קנאת ה' צבאות בדורו. דור עיקש ופתלתול. בשליחותו היה נראה כקפדן רגזן וקנאי ללא חת וללא משוא פנים. הוא קילל את האדמה ומנע ממנה גשם לרוות את צמאונה, קילל את בית אחאב, העלה באש את שליחיו, וטבח בכהני הבעל.
הוא דקר והכאיב, הוא ביער קוצים בכרם בית ישראל. אלא שהקוצים דקרו גם אותו, ולבסוף נפשו לא ידעה מנוחה, אש קינאתו להטה ואכלה את נשמתו "גם ענוש לצדיק לא טוב"... וביקש את נפשו למות, תפילתו נשמעה במרומים, והוא עלה חי בסערה השמימה. ומאז השתחרר משליחותו, שליחות הקנאה והזעם, הוא פשט את לבושו החיצוני, והוא מתגלה מדי פעם כאוהב ואהוב לבריות, מלאך הגואל בכל עת צרה וצוקה ליחיד ולכלל, סניגור ומליץ יושר לישראל לפני בית דין של מעלה.
הקוצים הקיפו את מערתו, ומי שהתאמץ ועלה אל המערה אחרי שספג מנת חלקו בעקיצתם של הקוצים, היה פוגש את הנביא הקורן מאצילות חן וחסד, כשידיו פרושות באחוה ורעות להיות אחיעזר ואחיסמך לכל איש מר ומציק.
הוא הביא למערתו את חולי הנפש והלינם על מיטתו, ריפאם והביא מזור למחלתם.
במו ידיו שתל וטיפח את הקוצים והברקנים שצמחו והקיפו את מערתו. כשקילל את האדמה שלא ירד גשם, והסתיר את מפתח הגשמים שהופקד ברשותו, הפכו העצים לשיחים צחיחים ודוקרניים, ובכל הכרמל סביבו עלה שמיר שיח קוץ ודרדר.
כשירדו הגשמים והארץ התמלאה ברכה השאיר הנביא אצלו את הקוצים לזכרון כפרה על מעשיו.
מיצר הוא על יסורי הקוצים ביסורי האדמה שכה אהבה, ולא נתקררה דעתו עד שהפך את הקוצים עצמם למלמדי זכות על ישראל. ובכל מוצאי שבת הוא מוציא קוץ מסביבות המערה וחורט בו על גליון את זכויותיהם של ישראל משבת לשבת. כמספר הקוצים – מספר זכויותיך ישראל !
ממשילי משלים קוראים לקוצים אלו: קוצו של יו'ד (יהודי), עתיד קוץ זה להחזיר את הוא'ו שבאמצעו לאליה חסר הוא'ו בסופו, ולההיפך ל "קץ" – קץ הגלות וביאת הגואל באחרית הימים.
הממונה היה אומר שקוצי המערה משולים לצברים בישראל, כשם שהללו אין תוכם כברם, קליפת סיכות ומחטים להם מבחוץ, ותוכם רצוף נועם ועסיס, אף קוצי המערה כך. תכונתם זו של הקוצים שבאה להם מהנביא האהוב, זכור לחיבה ולטוב, הוטבעה בצברים הישראלים, אלה נושאי הבשורה והיעוד של בנין וגאולת ישראל השלמה.
אנשי הח'ן הקשורים למערת אליהו הנביא היו רגילים לעלות למערה לפנות ערב לתפילת מנחה, שכן "אליהו לא נענה אלא בעת המנחה" ככתוב: "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא".
הסבר זה הוא נכון ומקובל , אלא שמפיו של רבי ירוחם העיוור, שהיה מצוי תדירות במערה, נתברר לו לממונה הענין באור חדש.
ר' ירוחם היה תמיד מתגעגע ל "גילוי אליהו". לי יש סיכוי לכך היה משנן לעצמו ולאחרים, כסגי נהור אני בבחינת יצחק אבינו, יצחק אבינו תיקן את תפילת מנחה, ולאליהו יש שייכות לתפילת מנחה שכן נענה בה. היה רבי ירוחם נשאר פעמים רבות ללון במערה מתוך תקוה שיזכה וייראה אליו, אולם הוא לא זכה ולא ראה.
פעם ראה אותו הממונה בבוקר השכם עם הנץ החמה, כשהוא נוטל את הטלית והתפילין ויורד העירה להתפלל.
הייתכן לעזוב את המערה בעת תפילת שחרית ? שאלו הממונה.
אין דבר, השיב. דווקא בשחרית יש לעזוב, והוסיף: המערה כשלעצמה אין לה שום ערך, היא גוש אבן ועפר כמו כל מקום אחר. חשיבותה של מערה זו היא רק נכוחותו והשפעתו של אליהו, אולם בשחרית עוזב הנביא את המערה, והוא איננו בשעה זו כאן.
מנין לך הבטחון הזה ? תמה הממונה.
מפני שבשחרית יש לנביא עסק נכבד בחברון.
בחברון ?
כן בחברון ענה ר' יצחק העיוור בהחלטיות, במערת המכפלה.
וכך מספרים חז'ל: אליהו היה מצוי תכופות בישיבה של רבי (בצפורי). פעם אחת השתהה אליהו לבוא בראש חודש .
אמר לו רבי: למה השתהה מר היום ?
אמר לו: עד שהעמדתי את אברהם ורחצתי ידיו והתפללתי והשכבתיו, וכן ליצחק, וכן ליעקב...
שאל אותו רבי: למה לא יעמידם בבת אחת ?
וענה לו שזה אסור לו, מחשש שמא יתחזקו כולם ביחד בתפילה וידחקו את הקץ...
ובכן, עסוק הוא שם בשחרית, ולפני מנחה חוזר למקומו, אם יש לו מקום בכלל. וכאן אפשר וכדאי להתייחד איתו.









 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972