צפחת המים
 


חסידים ואנשי מעשה שהיו נוהגים לעלות להר ציון היו רוחצים את ידיהם באגם המים העומד ברחבת החצר שלפני חדר קברו של דוד המלך ע"ה ואת הרחיצה נהגו לעשות בצפחת מיוחדת ובעת הרחיצה היו זורקים על עצמם ועל בגדיהם הרבה מים ומלכלכים את הרחבה, רצה הממונה למעט את הרחיצה אבל לא עלה בידו.
מנהג זה פשוט וטבעי ומקובל בכל בתי-כנסת, אך הוא השתרש בהר ואף קיבל שם נטייה מסתורית מסוימת, בגלל אגדת עם עתיקה על צפחת מים העומדת לפני מיטתו של דוד המלך. אגדה רווחת היא בעם, שהמלך דומם שוכב, נר דולק למרגלותיו וכינור זהב תלוי מעל לבו, לפניו נזר מלכות ושרביט ולמראשותיו חנית וצפחת מים. שוכב וממתין עד שיבואו לעוררו מתרדמתו, כדי שיצא אל עמו להביא לו את הגאולה.
מדי חודש בחודשו, לעת קידוש הלבנה, כשיוצאת מפי רבבות אלפי ישראל הקריאה "דוד מלך ישראל חי וקיים" מתעורר הוא משנתו במערה ומושיט ידו אל צפחת המים כמייחל: אולי יבוא איש לצקת מים על ידי מלכו כדי לחלצו מכבלי שנתו ?
המשרתים הנאמנים לדוד המלך אינם גורסים את סיפור האגדה.
דוד המלך אינו ישן, מה לי מת מה לי ישן ? דוד המלך חי וקיים וער תמיד, ואין צורך לעורר אותו, הוא שוכב בעיניים פקוחות ועיניו רואות וצופות ואין צורך לצקת מים על ידיו. טהור דוד וטהורות ידיו - ועל שום מה מונחת, איפה, צפחת המים ליד הקבר ?



כמה טעמים בדבר: לספר גבורתו, על קברו של חזקיהו שמו ספר תורה להעיד, שקיים זה מה שכתוב בזה. וצפחת המים ששמו בקברו של דוד באה להעיד על צדקתו של דוד ואהבתו הגדולה לישראל. והיא אותה צפחת שגיבוריו הביאו לו בעת המלחמה. "ודוד אז במצודה ומצב פלשתים אז בית לחם. ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני כלים מבאר בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער, וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה לשתותם ויסך אותם לה'. ויאמר חלילה לי מה' מעשותי זאת, הדם האנשים ההולכים בנפשותם ולא אבה לשתותם, אלה עשו שלשת הגיבורים" (שמואל ב, כג). ואת המים האלה שמו בצפחת לעדות עולם. זקני ההר מספרים שבמים הללו משתמש דוד המלך להציל את אלה שהושלכו למערה על ידי השומרים הרשעים, שיגוועו שם ברעב וצימאון, מרובים היו ניסיונותיהם של נאמנים הכמהים לגאולה בכל התקופות, להגיע לקבר דוד. היחידים שהצליחו זכו לשמוע שירה נפלאה, והרבה מאותם הנועזים נתפסו ועונו עד מוות. ויש שכאלה שהם בעלי זכות מישראל ונפתחו לפניהם מערות אפלות וארוכות, שהובילו לבתי-כנסת בעיר העתיקה וכך ניצלו.
היה שם בית כנסת אחד, שנקרא בשם "ציון", שאליו הגיעו החבושים במערה. וכאן סיפר אדם פלוני לממונה את המעשה בר' יעקב, שבכל יום ויום היה גומר את ק"ן מזמורי תהילים והיה בוכה ומקונן על גלות השכינה והעם. ולא מצא מרגוע לנפשו, עד שעלה להר והשתטח על קבר דוד. הוא לא שם לב לסכנות הדרך ואחרי טלטולים מרובים הצליח להתחמק מעיני השוערים ונכנס לתוך המערה פנימה. שם התעטף בטליתו ופתח באמירת תהילים, שירתו התפשטה בהר והגיעה לאוזני השוערים שמיהרו למקום וראו את ר' יעקב כשהוא עומד בתוך המערה עטוף בטליתו ושר, כשמסרו את הדבר לקאדי ציווה להוציאו להורג. מיד באו חיילים פקדו עליו לצאת. ר' יעקב לא התייחס לפקודות השומרים ולא יצא. פקד הקאדי לסתום את פתחי המערה ולהשאיר את ר' יעקב בתוכו עמד ר' יעקב ושר מזמורי תהילים עד ששירתו הרגיזה את יושבי ההר.
ביום השלישי אפסו כוחותיו של ר' יעקב. עייף וצמא נפל לארץ ושירתו פסקה. אמרו הרשעים אחד לשני: "כנראה שמת היהודי". אולם ר' יעקב לא מת. דוד המלך חש לעזרתו וצפחת המים בידו. מיד נתחזק ועמד ופתח בשירה זכה וטהורה שהחרישה את אזני השומרים. נפלה אימה על הרשעים, הקאדי שפחד מפני ההמון, קרא אליו את היהודים ואיים אליהם, שאם לא תופסק שירת התהילים במערה יגזור מוות על כל הקהילה. נכבדי העדה קראו צום ותפילה אך השירה לא פסקה, כשהגיע היום והשירה לא פסקה, הקיפו שוטרי העיר את רחובות היהודים והתכוננו לטבוח בהם, מייד ברחו היהודים אל בתי הכנסת וצעקו אל ה' בצר להם. היה ביניהם מקובל אחד, שפנה לקאדי וביקשו שירשה לו ולמנין יהודים לעלות למערת הקבר כדי להשביע את הקול שיפסיק שירתו. הקאדי הרשה להם לעלות בחשכת הלילה, אך הזהירם שאם השירה לא תיפסק עד האשמורת השלישית יוצאו המתפללים לגרדום. המקובל הסכים ובחשכת הלילה עלו להר עשרה זקנים, עטופי-טליתות. במשך כל הלילה גמרו את מזמורי התהילים ותפילתם עשתה רעש במרומים ,שהרי כמה מאות שנים לא עלתה תפילה של עדה מישראל ממקום קדוש זה.


עם קריאת התרנגול לאשמורת הבוקר רחצו ידיהם, כיסו את פניהם בטליתות, הוציאו שופרות ותקעו. לפנות בוקר נפסקה השירה- או ליתר דיוק- אזני הרשעים שוב לא קלטו אותה, ברם, השירה עצמה לא נפסקה.
ישב פלוני הסתכל בשתי עיניו הגדולות על הממונה ואמר : צפחת המים יש לה תפקיד גדול בדורנו. לטהר את הדור מחלאת הגויים, לטהרם מטומאת הגולה ולהכשירם לגאולה השלמה.
עתיד דוד - סיים פלוני ואמר - לעמוד ליד פתח קברו ולשפוך מים טהורים על שוחרי ההר הבאים לפוקדו לאחר שנגאל משוביו. וסיפר מעשה פלאי שקרה בהר עם צפחת-מים, יום אחד היא נשפכה מעצמה מהגג
שעל קברו של דוד בעת מעמד ה"הקהל" בהר ציון, וטיהרה את העולים שהתייחדו עם דוד מטומאת הגויים. לא רבים זכו אז לטהר וצפחת המים עדיין שמורה לכל כלל ישראל. המעשה הזה נרשם בספר הנסתר של ההר וייגלה כשיגיע זמנו בעז"ה .
והמים הללו - אומרים העולים להר - שונים הם מכל המים שבעולם, שהם מנקים ומדיחים את הזוהמה, סופגים את הזוהמה לתוכם ונעשים מלוכלכים והמים הללו מנקים ומדיחים ונשארים נקיים וטהורים.




 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972