הרמב'ן - אבי הישוב
בסעודת חג העצמאות של שנת תשמ"ח עם תחילת שנת הארבעים לאתחלתא דגאולה -הקמת מדינת ישראל, אמר סבא לנכדיו: אנו כולנו מבוגרים וזקנים בני חמשת אלפים ותשמ"ח שנים, אבל כבני מדינת ישראל, אנו כולנו בני ארבעים. וכשאדם מגיע לגיל ארבעים הוא נעשה לבן בינה, ועליו להתעמק ולהבין את אירועי הדורות והזמנים, להיות מ"יודעי בינה לעתים". סבא החל לספר לנו על צמיחת הגאולה החל מרבינו משה בן נחמן- הרמב"ן עד היום, כפי שראה אותם בתבונתו בסוד בינת העתים של ארבעים שנות יסוד המדינה.
 


הרמב'ן עלה ביום ט' באלול שנת ה' כ"ז, לראות בטוב ירושלים - בהתאם לשיטתו שחורבן הארץ מוכיח שארץ ישראל וירושלים שייכים לישראל בלבד. ארץ ישראל חרבה ושוממה מכיוון שעם ישראל אינו בתוכה. הוא ראה את ירושלים והארץ בחורבנם, וכל מקום ככל שהוא קדוש יותר היה חרב יותר, אבל מתחת לאבני החורבן ראה הרמב"ן את אורות הגאולה עולים קמעא כאילת השחר, וצפה את כל העתיד להתרחש כפי שהתרחש עד ימינו אנו. ואז סיפר לנו סבא את חזונו של רבינו משה בן נחמן מאז עד היום כפי שראה אותם בתבונתו בסוד בינת העתים של ארבעים שנות יסוד המדינה. רבנו משה בן נחמן- הרמב"ן , מחדש העליות , רב ופוסק , מפרש התורה ומקובל, בעל הגות, משורר פייטן, ובלשן, היה מצאצאי רבנים מפורסמים, נולד בגירונה שבקטלוניא בשנת ד, תתקנ"ד (1194) ונפטר בארץ ישראל בערך בשנת ה' ל (1270).
עליו סמכו הפוסקים בכל גלילות קטלוניא "כמשה מפי הגבורה" (שו"ת הריב"ש)
ובכל הישיבות היו לומדים את חידושיו ופירושיו. רבי יצחק קנפנטון, בספר "דרכי
התלמוד" מזהיר לדקדק בדברי הרמב"ן "כי כל דבריו במשקל ובמידה ואין בהם יתר אפילו אות אחת". ורבינו בחיי מציין – "האיש משה מופת הזמן, אשר מתק דברו נאצל ממתק של מן - הוא הרב הגדול, הרמב"ן. הוא הורה לנו את הדרך אשר נעלה בה, ובדרך אמת הנחנו. הוא אשר הצדיקנו וזכנו ושהחיינו" (בהקדמת רבינו בחיי על התורה).
הרמב"ן מפורסם לתהילה בתור אחד מגדולי הדורות ועמוד התווך בדורו, "האשל הגדול מצדיק הרבים ככוכבים" (הריטב"א).
הרמב"ן היה מוקד לפניות על מנת לקבל הדרכות ועצות, והוא הטביע את חותמו על עיצוב חיינו. כגדול מאחיו גם בעיני האומות, התווכח, על פי פקודת המלך, עם המומר פבלו כריסטיאני בעניני אמונה - יצא כמנצח והרים את קרן ישראל. אחרי הוויכוח באו המלך ושריו לבית הכנסת לשמוע את דרשתו , כבדוהו בתשורות ובכבוד רב , אך למרות זאת, ועקב נצחונו בוויכוח, גדלה השנאה מצד שונאי ישראל שרדפוהו וסיכנו את חייו. את פרטי הוויכוח רשם הרמב"ן בספרו "מלחמת חובה".
למשנתו של הרמב"ן יש ערך גדול מכיוון שיש בכתביו התייחסות מיוחדת לארץ ישראל ולגאולה , הכינוי שנותנים לו "אבי הישוב" - מתייחס לא רק למעשיו ולפעולותיו, אלא גם למשנתו מכיוון שהוא ראשון הפוסקים המחייב את מצוות יישוב הארץ כמצווה מן התורה המחייבת גם בזמננו.
בשנת ה' אלפים כ"ז, בהיות הרמב"ן בן שבעים, עזב את ארץ מולדתו , ביתו ותלמידיו ועלה בודד וגלמוד לא"י, דרך נמל עכו, והגיע בט' באלול לירושלים, כפי שכותב באגרת המפורסמת לבנו, בה הוא מתאר את המצב בימי עלייתו. "רבה העזובה וגדל השממון, וכללו של דבר "כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו , ירושלים יותר חרבה מן הכל, וארץ יהודה יותר מן הגליל, באופן מיוחד הוא מתאר את חורבן ירושלים וכו' ואין יהודים בתוכה, כי מעת באו התתרים, ברחו משם , ומהם שנהרגו בחרבם, רק שני אחים צבעים קונים הצביעה מן המושל" ובמקום אחר הוא כותב "באתי בעיר החרבה ושוממה מבלי בניה, והיא יושבת וראשה חפוי וכו'. ובכיתי עליה במר נפשי מספד מר". לאחר שקרע שתי קריעות כהלכתן, אחת כנגד ירושלים ואחת כנגד מקום המקדש, החליט לגשת לחידוש הישוב היהודי בירושלים, וכצעד ראשון הקים בית כנסת "והנה זרזנו אותם ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה, ולקחנו אותו לבית הכנסת, כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחרבות זוכה, והתנדבו לתיקון הבית, וכבר התחילו ושלחו לעיר שכם, להביא משם ספרי תורה, אשר היו בירושלים, והבריחום משם בבוא התתרים, והנה הציבו בית הכנסת, ושם יתפללו, כי באים לירושלים תדיר אנשים מדמשק וצובא, וכל גלילות הארץ לראות ביהמ"ק ולבכות עליו".
בית הכנסת של הרמב"ן נהפך בזמן קצר למרכז היהודי בירושלים, וסביבו התרכזו
כולם, אשכנזים וספרדים, והודות לו הלך היישוב היהודי בירושלים וגדל קמו בתים
חדשים ורחוב יהודי, מה שעורר את חמת המוסלמים ושונאי ישראל שהתחילו להתנכל לבית הכנסת והוא נהרס לראשונה בשנת רל"ה 1475 ונבנה שוב בשנת רל"ח בפקודת השולטן הממלוכי קאיתבי. ר' עובדיה מברטנורא שהיה בשנת רמ"ח בירושלים , מספר במכתבו לאביו, "ובית הכנסת של ירושלים היום, אין בו ספרי תורה, כי אם מעט מזעיר, תחת אשר היו בו, לפי הנשמע, יותר משלוש מאות ספרי תורה וכו' וביהכנ"ס של ישראל הוא בנוי ע"ג עמודים וארוך וצר אפל ואין נוגה לו, כי אם מן הפתח ובחצר בית הכנסת קרוב מאוד. יש במה ו"המוסקיטה" מסגד לישמעאלים וכו' והוא מוסיף לספר על אחת הנשים שהקדישה את ביתה אשר בחצר ביהכנ"ס לבית חרפות של הישמעאלים כדי לנקום ביהודים וכו' ". מדבריו אנו למדים על הניסיון להוציא את בית הכנסת של הרמב"ן מידי היהודים.
בבית הכנסת של הרמב"ן התפללו עד שנת שמ"ו, אז הצליחו המוסלמים לגרש את היהודים באמתלה שביהכנ"ס נמצא סמוך למסגד שלהם. המושל העריץ אבו סיפון סילק את היהודים מהמקום והפך את בית הכנסת למחסן. שנים רבות התדיינו ונאבקו בקשר למקום, ואחרי שורה של משפטים ובירורים הוציאה הממשלה החלטה, שהשטח שייך אמנם ליהודים, אך בכל זאת לא עלה בידם להוציאו מידי מחזיקיו ובית הכנסת נשאר בידי המוסלמים ובשנים האחרונות הפכוהו לבית חרושת לגבינה.
בתקופת ישיבתו בירושלים התמסר הרמב"ן לכל מקצועות התורה, כמו כל רבני תקופתו. זיקה מיוחדת היתה לו לחקר ידיעת הארץ, כמו שאנו רואים בהערותיו על כותא ועל המקומות הקדושים, המטבעות וכו'. כך לדוגמא מציין הרמב"ן את המרחק שבין בית אל-לעי, ארבעה מילין ואת המרחק שבין ירושלים וחברון כמהלך חצי יום. בפירושו לתורה לגבי הפסוק "כברת ארץ" לגבי קבר רחל (בראשית לה, טז) כותב הרמב"ן: " זה כתבתי תחילה ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים שבח לאל הטוב והמיטיב ראיתי בעיני שאין מן קברת רחל לבית לחם אפילו מיל".
ובדומה לזה הוא כותב על דינה בת יעקב " וקבורתה ידועה עד היום, בארבל עם קבר ניתאי הארבלי". כך גם חקר את המטבעות שבימי קדם ועמד על הכתב העברי הקדום ע"י חקר המטבעות הישנות והצורות שעליהן, ועשה זאת בחיבה גדולה כמו שהוא מתבטא:
" ברכנו ה' עד כה ובאתי לעכו ומצאתי שם ביד זקני הארץ סוף פרשת ברכה ". התעסקותו בחקר הארץ וחיבתו לקביעת המקומות השפיעה על תלמידיו ואחד מהם אלמוני, כתב את החוברת "תוצאות ארץ ישראל" המציינת את המקומות הקדושים, ההיסטוריים וקברי צדיקים שבארץ ישראל ובעקבותיו המשיכו אחרי כן רבים מגדולי ישראל.



אור החורבה

בית הכנסת של הרמב"ן נסגר נחרב ונהפך למחסן, אבל מחורבותיו עלה אור גדול,
אורו של הרמב"ן, והוא הוא שכוון את רבי יהודה החסיד להקים את בית הכנסת של החורבה לידו, כדי להכניס את אור בית הכנסת שנחרב לבית הכנסת שלו, כדי לשמור עליו ולהעלותו ברבים. והאור הגדול של שתי החורבות התפשט על פני ירושלים העתיקה ולאורו הלכו וחיו אלה שזכו להסתופף בין חומות ירושלים העתיקה.
אבי זצ"ל, הגרש"ד כהנא עלה בשנה הראשונה למלחמת העולם בשנת ת"ש והתיישב בירושלים העתיקה בחצר אור החיים. והיה מתפלל בבית הכנסת של החורבה כרבה של ירושלים העתיקה, וליד החורבה היו מראים מחסן ערבי, והיו אומרים עליו שהיה פעם בית כנסת מפואר והוא בית כנסת של הרמב"ן שנסגר נחרב ונהפך למחסן בגלל קרבתו למסגד הערבי. בכל פעם שעברתי את המקום נצבט לבי בתוכי, והתקשרתי יותר לרמב"ן ולפירושו לתורה, ואף הרהרתי בו, ואספתי עליו חומר וסיפורים מאנשי הסביבה.



מקום קבורתו על אם הדרך
מעניינת היא האגדה המובאת בשלשלת הקבלה על פטירתו של הרמב"ן, בה יש לנו תיאור קצר מהפרק האחרון שבחיי רבינו שמן הראוי לעמוד עליו, וזו לשונה : "כאשר הרמב"ן בחר ללכת אל א"י למות שם, בלכתו, ליוו אותו תלמידיו ובקשו ממנו שיניח להם אות וסימן לדעת יום פטירתו מן העולם, ויאמר אליהם: "בזאת תדעון, כי ביום פטירתי תבקע מצבת הורתי הקבורה בעיר הזאת ובתוך הבקע תראו כדמות מנורה מצויירת. וילך לו הרב אל ארץ הצבי, ויהי אחרי שלוש שנים לנסיעת הרב מצא תלמיד אחד את המצבה נבקעת והמנורה מצויירת בה. ונתפשט הדבר לכל בני הגליל, ויתאבלו עליו ונשמע אחר כך שנקבר הרב על דרך ביאת גאולים שיהיה לעתיד לבוא".
ישנה מחלוקת בקשר לשנת פטירתו של הרמב"ן. רווחת הדעה כי הרמב"ן נפטר בשנת ה' אלפים ל'. כמו כן ישנה מחלוקת לגבי מקום קבורתו. לפי המסורת רצה הרמב"ן להיקבר על אם הדרך בה יעבור הגואל כדי שיהיה מוכן ומזומן לקבל את פניו, בדומה לרב ירמיה שביקש להלבישו כלי לבן ולתת סנדלים ברגליו ומקל בידו ולהשכיבו על אם הדרך להיות מוכן אם יבוא המשיח (ב"ר ק.) אבל איפה הדרך למעברו של הגואל ? מרובים הם מקומות הגאולה בארץ. הרמב"ן בעצמו מציין באיגרתו מירושלים לבנו "ובאתי בשלום בתשיעי לירח אלול, ועמדתי בה עד מחרת יום הכיפורים, כאשר פני מועדות לחברון העיר, קברי אבותינו, להשתטח כנגדם ולחצוב לי שם קבר בעיה"ק ". ואמנם בחברון ישנו מקום על מבוא המדרגות, המוליכות למערת המכפלה, כשעל המעלה הראשונה משמאל ישנו פתח שעל פי אחת המסורות נקבר הרמב"ן שם , ואילו לפי דעת אחרים נטמן הרמב"ן בירושלים.
ב"ספר הקבלה" לר' אברהם ב"ר שלמה (נדפס ע"י נויבאואר, בכרך א') נמסר על הרב הגדול ר' משה בן נחמן: "פירש התורה ועשה חידושין לתלמוד, אחר הלך לירושלים ונפטר שם". וכן מוסר רבי יוסף בן צדוק ב"זכר צדיק" ורבי דוד קונפורטי. וכשעליתי לירושלים תובב"א אמרו לו מתיישבי העיר, שיש קבלה בידם מהזקנים שיש שם בבית הקברות, תחת שיפוע ההר סמוך לכפר שקורין עין סילואן, קבורים שלושה גדולי עולם והם הרמב"ן וה"מרדכי" ורבינו עובדיה מברטנורא.
לעומת זאת הנוסע האלמוני מקנדיאה מסר שבטבריה נקבר, הרמב"ם והרמב"ן. האלמוני שהוא מתלמידי הרמב"ן שכתב את ספרו שנים מספר לאחר פטירתו כותב "בתחתית הר הכרמל, שם קבורת הרב הגדול רבינו שמשון בר אברהם מבעלי התוספות זצוק"ל וכו'. ומורי הרב ר' משה בר נחמן מגירונא זצוק"ל, וכמה הגדולים לא ידענו שמותם".





חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972