השבתות
 


אורה של השבת קשור בזמן הנצחי הקשור באורו של אלוקים שנתגלה ביום הראשון של הבריאה כפי שהיה בגן עדן וכפי שיהיה באחרית הימים שמהם יונקת השבת את אורה וזמנה.
כידוע , מערכת השמים קובעת את גלגלי הזמן , העולם מסתובב עם הירח והכוכבים סביב עצמו וסביב השמש במעגלים חוזרים ובסיבובו הוא קובע את מערכת הזמנים, שנים וחודשים וימים ואף שעות. סביבון העולם, הוא שעונו, סובב לו שעון העולם, מעריב ערבים ומחליף זמנים והימים מצד אחד דומים אחד לשני ומצד שני כל יום הוא יום חדש ולמרות הדמיון שביניהם הם גם שונים. ישנם ימים בהירים וישנם ימים אפלים. ימי חום וימי קור, ימים ארוכים וימים קצרים ולמען האדם ישנם גם ימים מיוחדים למטרות שונות, ימי עבודה וימי מנוחה, ימי שמחה וימי צער, ימי חג ומועד וכל יום מסמל מה שהוא חשוב למענו, וכך ישנם סמלים שונים לשנים ולימות השנה.
הלוח העברי בנוי ומבוסס (כפי שכתבנו לעיל) על שלושת מקורות האור ולפיהם הוא מפריד שלושה סוגי זמנים.
הזמן המתחדש - באור שלם בחגים ובמועדים הקשור לאורם של שני המאורות לפני התמעטותם כמו שנבראו ביום הרביעי. והזמן שבמציאות שלנו קשור לשני המאורות ובעיקר ללבנה שאורה שנתמעטה והעתידה להתחדש כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית.
הלוח העברי מורכב בזמננו משני המאורות של השמש והירח ביחד כפי שהם במציאות המצומצמת שלהם. השמש מלמדת אותנו לדעת להבדיל בין יום ולילה, לדעת חצות יום ערב ובוקר ולדעת את ארבעת תקופות ומחזורי שנים. לעומתה מלמדת אותנו הלבנה לדעת חודשים
שהשמש לא יודעת.
הלוח העברי מתאם את שני המאורות, את מחזורי השנים הוא בונה ומתאים לשמש הקובעת את השנים ואת לוח החדשים והמועדים הוא מתאים ללבנה הקובעת את החודשים, וכשמסר הקב"ה את שעון העולם לישראל לקבוע את הלוח והזמנים מסר להם את הרשות לקבוע את החודשים והמועדים - "עשה ירח למועדים", אבל לא מסר להם את השבת התלויה באור שנשאר בידו ללא קשר עם קביעתם של ישראל. השבת זמנה קבוע מראש לפי הסדר של שבעת הימים והיא נצחית בקביעתה ומקודשת מראש על ידי אלוקים שקידשה ומקדשה בלי הרף.



גן השבתות

היום המכובד ביותר בלוח העברי הוא יום השבת , היום השביעי של בריאת העולם שהוא כביכול יומו של אלוקים בורא העולם שבו נח ושבת מכל מלאכת הבריאה ואותו בירך וקידש בקדושה מיוחדת - שבת קודש. והאדם השובת בשבת , מתדמה ביום זה לאלוקים, מתדבק במעשיו ומתאחד אתו ומתעלה, מתברך ומתקדש על ידי כך - וחוזר לימי בראשית וצופה לימי אחרית הימים ליום שכולו שבת.
השבת היא היום בו אנו נהנים מהחיים הרוחניים של מקרא קודש ומנוחת הנפש היא מעין
עולם הבא, ומסמלת את החיים לעתיד לבוא ליום שכולו שבת-מנוחה , יום שמראה על החשיבות שבחיים רוחניים, של מקרא קודש, ומחנכת את האדם להתכונן להם, לטרוח למענם, שרק מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת, ומי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת ? מבחינה זאת מחשיבים חז"ל את הטרחה שהאדם טורח למען השבת וההכנה אליה. ההכנה חשובה היא מאוד גם לשבת הרגילה השבועית וגם לחזון של השבת העולמית שלעתיד לבוא.
השבת היא נקודה מרכזית בלוח העברי, הקשורה לאלוקים בלבד ותחילתה בכל יום שישי בערב ללא תלות בגורם אחר והיא מטילה את חותמה על כל הלוח. השנה יכולה לכלול נ"ג שבתות ולפי הזוהר יש בתורה נ"ג פרשות, כמספר גן ולא נ"ד שהתהוו בגלל נדודי הגולה. וישנן שמונים פרשיות כשתרומה-תצווה הן פרשה אחת. והמספר המשמעותי הזה בא לרמז לנו על השבת של גן העדן המוזכר בפרשת בראשית, גן העדן של תחושת הנצח והשלמות העולמית ומדריכה אותנו לקראת הגאולה של העולם שהוא גם גאולתו של ישראל שקיבל עליו את התפקיד לתקן את העולם ולחדשו כימי קדם כימי בראשית. נ"ג השבתות שקיבלו אופי חינוכי והכשרתי בדרך הייעוד הגאולתי והתיקון העולמי נחשבים כימי לימוד לרומם את האדם לתפקידו הייעודי, להגשמת הייעוד. השבתות קשורות לתורה שהיא מעבדת התיקון והגאולה והן נקראות על שם הפרשה או ההפטרה שקוראים בה כמו שבת בראשית, נח, שבת שירה, חזון, נחמו, וכל שבת ושבת נחשבת כתחנה במסע הזמן לגאולת העולם ותיקונו.
הסדרות ופרשיות התורה קשורות לשבתות ולשבועותיהם, אולם היות שמסיימים את הקריאה במשך השנה, מפרשת בראשית עד שמחת תורה, תלויות גם הן בלוח השנה ויש מהן שלפעמים הן מחוברות ולפעמים הן נפרדות כמו ויקהל-פקודי, תזריע -מצורע, אחרי מות-קדושים, בהר-בחוקתי, מטות-מסעי וניצבים-וילך. כמו כן ישנן שבתות הקשורות באירועי החודשים כמו שלושת השבתות של פורעניות ושבע של נחמתא ומספר גדול של שבתות מיוחדות הקשורות בחגים ובמועדים ימים-טובים וימי צומות ופעולות מיוחדות כמו שבתות של צדקה שקוראים בהם ענייני צדקה ומעשרות שנקבעו בהרבה קהילות כימי אזכרת נשמות לתת צדקה לעילוי נשמות הקרובים וכימי ביטול גזרות, שהצדקה מצילה ממוות וגזרות קשות ומקרבת את הגאולה.
חז"ל קשרו את השבת עם הגאולה ואף תיארוה כמעין פרוזדור לגאולה. ואמרו שאלמלא משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים וכדי לקבוע את אמונת הגאולה הוסיפו בכל התפילות והמזמורים של שבת ואף בהרבה מנהגים והיא גם משרה את רוחה בכל ההווי השבתי והליכותיה. אין שיר של שבת בלי כיסופי גאולה.
"פדותנו תצמיח ונס יגון ואנחה"
"שומרי מצותיה ינחלו ליום שכולו שבת בצבאותיה".
"ישעך קווינו יה אדיר אדירים
בן דוד מלכנו שלח נא לעבדים
ויקרא לדרורים רוח והנחה שבת מנוחה".
"אלהא די לה יקר ורבותא
פרוק ית ענך מפום אריותא
ואפק ית עמך מגו גלותא".
"יבנה המקדש עיר ציון תמלא ושם נשיר שיר חדש."
השבתות נקבעו כבר בראשית העולם ונתקדשו ומתקדשים על ידי הקב"ה. החגים , החודשים והימים המיוחדים המתקדשים ונקבעים על ידי בני ישראל הם קשורים במערכת הזמנים של המאור הקטן של הלבנה המסמל את ישראל. כפי שנאמר "עשה ירח למועדים".
הרבה ערכים מלמדת השבת.
היא מזכירה את אלוקים בורא העולם, היא מזכירה את אלוקים שהוציא את עמו מבית עבדים, היא משמשת כיום של שלווה ומנוחה וכיום של מקרא קודש להתאסף ביחד וללמוד ביחד ולהתעלות רוחנית, ובעיקר היא מזכירה לאדם את ייעודו לתקן עולם במלכות שדי כדי שישוב להיות בסוד אחרית כראשית לגן עדן שעל פני האדמות שאורו של השבת הוא אורו של אלוקים, בבואה של האור הגנוז מששת ימי בראשית.
הנרות של שבת מסמלים את האור הזה, הרבה סמלים לשבת והחשוב שבהם הם הנרות של שבת שאורותיה מתפשטים על פני כל הבית עולים למעלה ומעלים את האדם אתם כלפי מעלה ומשרים עליו רוח של שלווה ומנוחה קדושה וברכה שבת שלום ומבורך, אחד מששים של עולם הבא (ב"ר. נז) מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה וכשבאה שבת באה מנוחה ושלווה והשראה רוחנית, ואור פנימי מתגלה באדם , אלוקים בירך את יום השבת באור מיוחד המאיר בתוך נפשו של האדם ומעלה את הנשמה היתרה בנפשו של האדם ואף באור פניו. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבוע לאור פניו בשבת (ב"ר פ, יא). חז"ל מספרים על ר' יהודה בר אילעאי שהיה מתכונן לשבת, רוחץ פניו ומתעטף ויושב בסדינים המצויצים (טלית) ודומה למלאך ד' צבאות (שבת קיט).
הדלקת הנרות נמסרה לאשה שהיא המלכה, עקרת הבית ולכן גם קישט הקב"ה את השבת כ"כלה" בכ"ד קישוטים כבעלת הבית לכ"ד השעות של השבת ולה כמו לשבת ולתורה וכנסת ישראל שרים בעת ההדלקה את שירו של שלמה "אשת חיל מי ימצא".
ההדלקה נמסרה לאשה בגלל חיבתה המיוחדת לא"י שהשבת מסמלת אותה כזכר ליציאת מצרים וכיום של גאולה נחלה ומנוחה מעין עולם הבא. הנשים -אומרים חז"ל- יפה כוחן מכוח אנשים בחיבת הארץ. שהאנשים אמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה ונשים אמרו תנה לנו אחוזה (ספרי, פנחס) והנשים בהדלקתן את הנרות מחדירות את חיבת הארץ וקדושתה לתוך הבית והופכות אותו למעין ירושלים בזעיר אנפין. כשהשולחן - מזבח והנרות - מנורה והבנים כשתולים בבית ד' וברכתה ברכת אהבה לשלום ואור פניה, אור תורה הנקנית במ"ח קנינים מעבירה בברכתה כאשת חיל - לילדיה (חיל = מ"ח).
נשי ישראל נהגו לשלשל לפני הדלקת הנרות כספי צדקה לטובת א"י בקופסאות של ר' מאיר בעל הנס. כדי להזכיר לקב"ה את הבטחתו לגאול את ירושלים בזכות הדלקת הנרות של שבת כפי שהבטיח "אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות" (י"ש בהעלותך).
והרבה אף חיפשו בעצמן את ירושלים בעיניהן בנרות של שבת בדומה לרבש"ע. וכל השבת היו מרגישות כאילו הן בירושלים והרגשתן אף גדלה בזכות הצדקה למען בניינה של ירושלים, כפי שנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
בביתו של רבי מוטל'ה היו נוהגים לשים בליל שבת את הפסוק "אחפש את ירושלים בנרות" על הכותל שמאחורי הנרות כדי להעלות את ירושלים באור המיוחד ולקרב את גאולתה של ירושלים וישראל.
בביתו של נינו, רבה של וורשא, היה תלוי תמיד ציור חומות ירושלים על קיר שמאחורי הנרות להסתכל על ירושלים בעת שהנרות דלקו על השולחן ובלב.
את זכר ירושלים העלו גם בהבלטה יתרה בנרות האבוקה של ההבדלה. בביתו של רבי מוטל'ה היו עושים את ברכת הבשמים על בשמי הדסים ששמו בכלי עשוי כמגדל דוד ותיכף אחריה ברכו "על מאורי האש" בהסתכלות על המגדל ורבי מוטל'ה היה דורש נכבדות על מגדל דוד המתבלט באופן מיוחד בברכת המזון של סעודות שבת שבה אומרים "מגדול ישועות מלכו" בשעה שבימות החול אומרים "מגדיל ישועות מלכו".
בשבת אנו במגדלו של דוד, היה אומר ר' מוטל'ה, מבשמיו אנו מריחים וחיים ולאורו אנו מסתכלים על ירושלים "יפה נוף משוש כל הארץ קרית מלך רב" ובמוצאי שבת אנו שרים בדבקות בסעודתו שהוא עורך במוצאי שבת , מול המגדל הנשאר שעמד לפני עינינו על השולחן אנו שרים את שירת אליהו הנביא אליהו התשבי במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד ומצטרפים כבני היכלא דכסיפין לסעודתו של דוד מלכא משיחא.



פרחי שבת
האור של שבת הוא האור הגנוז של שבעת הימים והוא גם האור של המנורה ששבעת אורותיה טומנים בתוכה את אורו הגנוז של אלוקים והוא כמו המנורה מעוטר ומקושט בפרחי נוי בבחינת "זה אלי ואנוהו".
דמיון רב קיים בין נרות השבת לבין אורות המנורה - שניהם מבליטים את דרך התשובה לגן עדן של בראשית באור ובפרחים, השיבה אליו מידי שבת בשבתו היא מעין הליכה אל העולם הבא בעזרתם של האורות הגנוזים מבראשית ושל ריחות פרחי הגן המכוונים את השיבה מידי שבת בשבתו. שיבה המכשירה את האדם לחזון הגאולה וייעוד התיקון ולא לחינם אומרים, אנשי ח"ן, הכריזו בערב שבת, ה' אייר תש"ח, על ראשית צמיחת גאולתנו והקמת המדינה. על החודש הזה נרחיב את הדיבור בחוברת מיוחדת.
משום כך תחנות השבת מקושטות בפרחי גן העדן כסימני דרך לגן העדן כשאליו הן מובילות בסוף המסע של "אחרית כראשית" והן מקושטות בפרחי גן עדן המסמלים את הגאולה והשיבה לגן.
כל פרח מסמל למעשה את הגאולה מכיוון שהגאולה נקראת גם פרח מפני שהיא מבליטה את הפריחה ואת ההתחדשות שבחיים וביצירה.
אנשי סוד מוסיפים ואומרים שהגאולה נקראה בשם "פרח" מפני שבזמן הגאולה יכנס ד' את פזורי ישראל מארבע כנפות הארץ והוא יעשה את זה בשם של ע"ב וזה רמוז בשם "פרח" שהוא במספרו ד' פעמים ע"ב, והמשיח צמח שמו "איש צמח יצמיח".
בין הפרחים הבולטים בשבתות נמצאים ההדסים (על ההדסים כפרחי גן עדן, ראה ספרי על חגי ישראל).

אמת הסמבטיון

הגאולה השלימה מתייחסת לכל א"י לפי גבולות ההבטחה שניתנו לאבות האומה ולכל י"ב שבטי ישראל. פזורי ישראל שהיו מורכבים מי"ב שבטים, בניו של יעקב, מתיחסים כיום בעיקרם לשני שבטים יהודה ובנימין ומשפחות בודדות מן הכוהנים והלויים ושאר השבטים. חסר לנו מידע על עשרת השבטים שהגלה אשור מעבר להרי חושך , כידוע , הם עדיין לא התגלו , אולם העם לא שכח אותם ולא התייאש מהם. הוא חולם עליהם בלי סוף , אע"פ שאחד מגדולי ישראל, הראש והראשון רבי עקיבא הדומה למשה אומר שלא ישובו יותר. עם ישראל מקווה לגילויים וחכמי ישראל אף מחפשים אותם בכל פינות העולם והשבת אף היא
התקשרה אליהם באופן מיוחד.
אגדה בישראל שחדרה עמוק לתודעה כהוכחה לשבת וכהוכחה לקיומו הנצחי של עם ישראל על כל שבטיו היא אגדת הסמבטיון השומר על השבת ועל עשרת השבטים. לג' גלויות גלו ישראל אחת מעבר לנהר הסמבטיון ואחת לפני של אנטיוכא ואחת שירד עליהם הענן וכסה אותם (ירושלמי סנהדרין י"א).
וסמבטיון זה - מי הוא? סמבטיון מושך אבנים כל ימות השבוע ובשבת הוא נח (ב"ר יא, ו). הוא מוכיח על השבת (סנהדרין ס"ה) והוא שומר על עשרת השבטים ועליהם שרים בכל ליל שבת את השיר של שלמה "אף ערשנו רעננה" אלו י' השבטים שגלו לפנים מנהר סמבטיון שעתידין גלות יהודה ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו להיות עימם לימות המשיח ולחיי עולם הבא (י"ש, שה"ש, תתקפה).

הקדשנו פרק מקוצר לשבתות ולשבועות ולימים, אע"פ שהם קובעים יסוד חשוב בלוח היהודי, היות שהספר הנוכחי מוקדש, בעיקרו ללוח השנה מבחינת החודשים הקשורים בלבנה, אשר לשבתות - להם בדעתנו להקדיש ספר מיוחד.





חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972