חגי ישראל / סוכות / סוכתו של ר' אהרל'ה

סוכתו של ר' אהרל'ה
באחד השנים בליל יום טוב ראשון של סוכות הסבו אנשי ההר בסוכת הר-ציון, עמם הסב גם ר' מנדל מזאקרוצ'ים. כשבין תבשיל לתבשיל פתח ר' מנדל ואמר: " מי שלא ראה חביבותה של מצות סוכה על ר' אהר'לה לא ראה חיבת מצוה ומסירות נפש על מצוה מימיו. ומעשה שהיה כך היה.
 


בלילה שלפני ערב סוכות של תש"ג פשטה שמועה בדוקה במחנה שבסוכות עושים סלקציה. כלומר מעמידים את האסירים ממספר צריפים בשורה וראש התליינים - האנס ימ"ש, עובר לפניהם ובודק כל אחד ואחד במבט עין. את שנראה בעיניו בריא ושלם לימין , כלומר לחיים של עינויים רעב ועבודת פרך. את שנראה בעיניו כלוקה בבריאותו לשמאל, היינו למיתה בשריפה בתוך הכבשן. ולא כאן המקום ולא זו השעה להאריך בדיבורים מה ארע בלבותיהם של יושבי המחנות כששמעו את המילה "סלקציה".
די שאומר לכם, שאף על פי שלבותיהם של יושבי המחנות היו שקועים בצרותיהם ולא
מעטים היו מתפללים למיתתם שתוציאם לחירות מעבדות ועינויים שאין כוחו של אדם לספר ולתאר, עדיין נפשו של אדם היא נפש חיה ובשעה שמלאך המוות מטפח בכנפיו בתוך ד' אמות שלה, נשמתה מפרפרת ומפרכסת ומתפללת לפתח של הצלה. לגבי עצמי לבי לא ניבא לי רעות על אותה סלקציה. כיוון שהייתי "יפה מראה" בלשונם של אנשי המחנה, כלומר, בעל קלסתר פנים של אדם בריא, בטחתי בריבון העולמים שיצילני מכף הרשעים. אבל דאגתי לשלומו של ר' אהר'לה שלא נשתייר הימנו אלא כגרוגרת דר' צדוק. צדיק זה לא היה מקיים נפשו אלא בקליפות של בולבוסים ואפילו מהנובלות של מרקים, שהיו מחלקים לעתים במחנה, היה מזיר עצמו, משום תבשילי עכו"ם, וחששתי שכשיתן התליין את עיניו בקלסתר פניו של ר' אהר'לה לא יהיה ספק מה דינו.
והייתי מיצר מאד לשלומו , בעוד אני יושב באותו לילה בצריף שלי ודואג ומיצר נפתחת הדלת
ולתוך אפלולית הצריף נכנס ר' אהר'לה והוא כולו מיצר ומודאג. הבנתי שיודע הוא מה שעומד להתרחש והוא שרוי בדאגה ולבו נשבר עליו. רציתי לעודדו ולחזק את רוחו והתחלתי באמרות המקובלות, אולם טעיתי במה שחשבתי על ר' אהר'לה. דאגתו היתה נתונה למה שהוא אחר - לחג הסוכות , לסוכה ולד' מינים ולא חשב על עצמו כלל , הוא חיפש עצות כיצד לקיים
מצות סוכה ובא להתייעץ עימי בענין זה.
כשר' אהר'לה דיבר אתי על הסוכה והאתרוג זלגו דמעות מעיני, הסתכלתי בו ברחמים רבים והרהרתי על חייו, הסתכלתי עליו כעל נידון למוות ובכיתי בלבי לשמע דאגתו.
אולם ר' אהר'לה לא שם לב כלל למצבו, לא דאג לסלקציה. כל הזמן הוא חשב אך ורק על הסוכה והאתרוג והצטער לקיים מצווה קלה זו, עד כדי שצער רב היה שפוך על פניו,
בליל החג נפגשתי שוב עם ר' אהר'לה ופניו קרנו מאושר וגיל.
הרגשתי שנשמתו צוהלת בתוכו משמחה. אחזתי בשתי ידיו ואז הוא אמר לי בהתרגשות רבה " הודות לה' , ר' מנדל, יש לי סוכה ויש לי ד' מינים, הכל כמו שצריך להיות, הודות לה' ".
הסתכלתי בו בעינים תמהות. היה לי הרושם שנטרפה עליו דעתו מרב צער וחרדה.
ר' אהר'לה נעמד והסתכל עלי בשתי עיניו הוא הביט למרום, ופניו כשלהבת אש ואור ודומה היה כמלאך ה' צבאות.
לא היה סיפק בידי לומר לו דבר וחצי דבר עד שפתח ואמר:
אתה רואה מנדל את ענני העשן העולים מן הכבשן לשמים ?
סוכה היא זו. האם זו לא סוכה העשויה ככבשן ?
וסופה כתחילתה, כלומר: תחילתה מה היתה ? ענני הכבוד ואילו עתה נגזר עלינו לקיים מצות סוכה בענני הכבשן. ונקיימנה מתוך שמחה של מצוה. זה רצונו יתברך.
בשנים כתיקונן היינו עושים סוכה ויושבים בסוכה ומזמינים לתוכה אושפיזין עילאין, עכשיו בעקבתא דמשיחא, נגזר עלינו לישב בסוכתו של מארי דעלמא, ומזמינים אותנו כאושפיזין תתאין לסוכתו יתברך. ורצונו של מקום הוא שנקיים השנה "ושמחתם לפני ה' אלקיכם", פשוטו כמשמעו - לפני ה', למעלה.
ובשמחה ! - הוסיף ר' אהר'לה בעוז כשראה דמעות נושרות בעיני, לא רק מצות סוכה תהא בידינו מחר, אלא אף מצות ד' מינים.



ד' מינים כיצד ?
בשעה שאדם מישראל נוטל ד' מינים הריהו מקרב כביכול את המקום אליו. שכך אמרו רבותינו ז"ל במדרש ויקהל:
הדר זה הקב"ה, שכתוב בו "הוד והדר לבושו". כפות תמרים זה הקב"ה שכתוב "צדיק כתמר יפרח", וענף עץ עבות זה הקב"ה דכתיב "והוא עומד בין הדסים" וערבי נחל זה הקב"ה דכתיב "סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו".
זה סדרן של ד' מינים בשנים כתיקונן. בעקבתא דמשיחא , הסדר הפוך - אין אנו מקרבים את המקום אלינו אלא מקרבים את עצמנו למקום כביכול ואין הבדל בדבר. מה לי מהתם להכא מה לי מהכא להתם ? בסופו של דבר מצות ד' מינים בידינו.
למחר הריני מביא ד' מינים לפניו יתברך, ד' מינים ממש. שאמרו חז"ל:
השדרה של אדם היא לולב, העין הדס, הפה ערבה והלב אתרוג. והרי זו מצוה כרוכה בתוך מצוה כמנהג יראים, ד' מינים בתוך סוכה.
אפשר, ר' מנדל, ומזמנים לו לאדם לקיים כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, ולבו דואג וכולו
שרוי בצער ?
למחר עמדנו בשורה לסלקציה וכיוונתי עצמי לעמוד לימינו של ר' אהר'לה. עיניו יקדו כבלילה הקודם ואש קדושה היתה נסוכה על פניו. שעה ארוכה עמד ולא פתח פיו. לבסוף, כשהתליין מטפל ברחוקים ממנו, הסב ר' אהר'לה פניו ואמר בהמשך לשיחה של אמש כאילו לא חל הפסק
בינתיים, אפשר שבעלי ההלכה ירצו לפסול לבי לאתרוג. שכן נשבר הלב, נקטם ראשו והוא מלא סדקים. אבל איני חושש להם. קבלה בידינו בשם ר' אהרון הגדול מקארליץ, שאין לך בעולם דבר שלם כלב נשבר.
משכיוונו התליין ימ"ש לר' אהר'לה לצד שמאל לבי התפלץ מיסורים ושמעתי, ושמעו כל העומדים בקרבתנו, את ר' אהר'לה אומר בקול רם ובדבקות גדולה
"ושמחתם לפני ה' אלקיכם" !










חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972