בלילה שלפני ערב סוכות של תש"ג פשטה שמועה בדוקה במחנה שבסוכות עושים סלקציה. כלומר מעמידים את האסירים ממספר צריפים בשורה וראש התליינים - האנס ימ"ש, עובר לפניהם ובודק כל אחד ואחד במבט עין. את שנראה בעיניו בריא ושלם לימין , כלומר לחיים של עינויים רעב ועבודת פרך. את שנראה בעיניו כלוקה בבריאותו לשמאל, היינו למיתה בשריפה בתוך הכבשן. ולא כאן המקום ולא זו השעה להאריך בדיבורים מה ארע בלבותיהם של יושבי המחנות כששמעו את המילה "סלקציה".
די שאומר לכם, שאף על פי שלבותיהם של יושבי המחנות היו שקועים בצרותיהם ולא
מעטים היו מתפללים למיתתם שתוציאם לחירות מעבדות ועינויים שאין כוחו של אדם לספר ולתאר, עדיין נפשו של אדם היא נפש חיה ובשעה שמלאך המוות מטפח בכנפיו בתוך ד' אמות שלה, נשמתה מפרפרת ומפרכסת ומתפללת לפתח של הצלה. לגבי עצמי לבי לא ניבא לי רעות על אותה סלקציה. כיוון שהייתי "יפה מראה" בלשונם של אנשי המחנה, כלומר, בעל קלסתר פנים של אדם בריא, בטחתי בריבון העולמים שיצילני מכף הרשעים. אבל דאגתי לשלומו של ר' אהר'לה שלא נשתייר הימנו אלא כגרוגרת דר' צדוק. צדיק זה לא היה מקיים נפשו אלא בקליפות של בולבוסים ואפילו מהנובלות של מרקים, שהיו מחלקים לעתים במחנה, היה מזיר עצמו, משום תבשילי עכו"ם, וחששתי שכשיתן התליין את עיניו בקלסתר פניו של ר' אהר'לה לא יהיה ספק מה דינו.
והייתי מיצר מאד לשלומו , בעוד אני יושב באותו לילה בצריף שלי ודואג ומיצר נפתחת הדלת
ולתוך אפלולית הצריף נכנס ר' אהר'לה והוא כולו מיצר ומודאג. הבנתי שיודע הוא מה שעומד להתרחש והוא שרוי בדאגה ולבו נשבר עליו. רציתי לעודדו ולחזק את רוחו והתחלתי באמרות המקובלות, אולם טעיתי במה שחשבתי על ר' אהר'לה. דאגתו היתה נתונה למה שהוא אחר - לחג הסוכות , לסוכה ולד' מינים ולא חשב על עצמו כלל , הוא חיפש עצות כיצד לקיים
מצות סוכה ובא להתייעץ עימי בענין זה.
כשר' אהר'לה דיבר אתי על הסוכה והאתרוג זלגו דמעות מעיני, הסתכלתי בו ברחמים רבים והרהרתי על חייו, הסתכלתי עליו כעל נידון למוות ובכיתי בלבי לשמע דאגתו.
אולם ר' אהר'לה לא שם לב כלל למצבו, לא דאג לסלקציה. כל הזמן הוא חשב אך ורק על הסוכה והאתרוג והצטער לקיים מצווה קלה זו, עד כדי שצער רב היה שפוך על פניו,
בליל החג נפגשתי שוב עם ר' אהר'לה ופניו קרנו מאושר וגיל.
הרגשתי שנשמתו צוהלת בתוכו משמחה. אחזתי בשתי ידיו ואז הוא אמר לי בהתרגשות רבה " הודות לה' , ר' מנדל, יש לי סוכה ויש לי ד' מינים, הכל כמו שצריך להיות, הודות לה' ".
הסתכלתי בו בעינים תמהות. היה לי הרושם שנטרפה עליו דעתו מרב צער וחרדה.
ר' אהר'לה נעמד והסתכל עלי בשתי עיניו הוא הביט למרום, ופניו כשלהבת אש ואור ודומה היה כמלאך ה' צבאות.
לא היה סיפק בידי לומר לו דבר וחצי דבר עד שפתח ואמר:
אתה רואה מנדל את ענני העשן העולים מן הכבשן לשמים ?
סוכה היא זו. האם זו לא סוכה העשויה ככבשן ?
וסופה כתחילתה, כלומר: תחילתה מה היתה ? ענני הכבוד ואילו עתה נגזר עלינו לקיים מצות סוכה בענני הכבשן. ונקיימנה מתוך שמחה של מצוה. זה רצונו יתברך.
בשנים כתיקונן היינו עושים סוכה ויושבים בסוכה ומזמינים לתוכה אושפיזין עילאין, עכשיו בעקבתא דמשיחא, נגזר עלינו לישב בסוכתו של מארי דעלמא, ומזמינים אותנו כאושפיזין תתאין לסוכתו יתברך. ורצונו של מקום הוא שנקיים השנה "ושמחתם לפני ה' אלקיכם", פשוטו כמשמעו - לפני ה', למעלה.
ובשמחה ! - הוסיף ר' אהר'לה בעוז כשראה דמעות נושרות בעיני, לא רק מצות סוכה תהא בידינו מחר, אלא אף מצות ד' מינים.
|