ספורי ילדים / ימים נוראים / מעשה ברימון שבא מישראל

מעשה ברימון שבא מישראל
 


פעם ישב הממונה בהר ציון והתלבט בינו לבין עצמו, כיצד לקשור את יהודי התפוצות לארץ ישראל, ושיהיו מעלים את שם ישראל על שפתם בכל יום, ובעיקר בימי חג, כדי שלא ישכחוה חלילה ולא יתנכרו לה, כדרך שעשו אחרים.
מה עשה ?
הלך ובא במחיצתם של גדולי ישראל, כמענה לממונה התקינו ליהודי התפוצות שישתמשו תדיר דווקא בחפצים הבאים מישראל.
ילדים שבתפוצות נצטוו להניח תפילין, ולהתעטף בטלית קטן מישראל,
אמהות נצטוו להדליק בערבי שבתות וחגים נרות שיוצרו בישראל,
אבות נצטוו להשתמש ביין לקידוש, במצות לפסח, ובמצוות רבות אחרות, בחפצים שבאו מישראל.
ומעשה ב"סימן" לראש השנה שחיבר את יהודי התפוצות לארץ ישראל:
מנהג הוא בישראל שבליל שני של ראש השנה מניחים על השולחן רימון לברכת שהחיינו. רימון על שום מה ?
על שום שהוא מלא בגרעינים. ויש אומרים, כי לכשההצלחה מאירה פנים, מוצאים רימון שיש בו שש מאות ושלוש עשרה גרעינים, כמנין תרי"ג מצוות שבתורה. כן ידוע שהרימון יש בו משום סגולה ללמד זכות על ישראל, שאפילו ריקנין שבהם מלאים מצוות כרימון.
באחד השנים, בפרוס ראש השנה אמר הממונה לידידיו נאמניו מחו'ל, שעמדו לחזור מישראל למקומותיהם, שיקחו עמם רימון מישראל, ותהא זכותם כפולה . זכות המצווה, וזכותה של ארץ- ישראל, ששקולה כנגד כל המצוות.
ידידיו שמעו לעצתו, וביניהם היה גם ידידו ר' דניאל היקר מזרמבה שעמד לחזור לדטרויט שבניו-יורק. הממונה נתן לו במתנה רימון גדול ונחמד למראה, שנקטף בבקעת רימון אשר בגליל, אותה בקעה שבה נאספו בשעתו גדולי ישראל כדי למרוד ברומאים, לאחר שיוליוס קיסר ביטל את רשיונו לבנות את בית המקדש, כמסופר בתלמוד.
ר' דניאל הודה לו על המתנה הנאה, שם את הרימון בתוך קופסה עשויה עצי זית מגולפים ולקח עמו לביתו שבדטרויט. לא בנקל הצליח להביא את הרימון לביתו, שכן היה עליו להתגבר על מספר קשיים ומכשולים שעמדו בדרכו.



המפקחים בנמל רצו להחרימו ולהשליכו הימה, זאת בהתאם לחוק הנטיעות, האוסר להכניס כל פרי ועץ למדינת ניו-יורק ללא בדיקה מדוקדקת, גזירה שמא נושא הפרי בגופו איזו מחלה העלולה להתפשט על יתר הנטיעות שבמדינה. ר' דניאל הסביר להם, כי אין
הרימון מיועד לנטיעה כלל וכלל, אלא מנהג מסורתי הוא להעלותו על השולחן בראש השנה, בדומה לאתרוג של סוכות שאין משתמשים בו אלא לנענועים בלבד. המפקחים נהגו בו באדיבות ובהבנה והרשו לו להעביר את הרימון - באותה שעה עיניו של ר' דניאל נצנצו מרוב שמחה.
בליל ראש-השנה הסבו ר' דניאל ובני ביתו מסביב לשולחן, שהיה דומה אותה שעה לארץ-ישראל זוטא כשבני הבית מספרים בשבחה של ישראל, והשכינה גם היא שורה בחדר.
יין הקידוש היה מזיכרון יעקב ,
המנורות היו מתוצרת תל אביב,
הנרות הובאו מיפו,
הדבש - מהעמק,
ובטבורו של השולחן, בתוך צלחת מיוחדת שהובאה אף היא מישראל, התנוסס לו הרימון הנאה, והאדמוני, שהפיק זוהר אשר משך את לב המסובים. על רקע לובן הצלחת העגולה הוא עשה רושם של עין אדם קורנת, המביטה בתום לב ובחדוות נפש. עיני כל המסובים היו נשואות אל הרימון, ובייחוד עיניו של יוסי הקטן שלא נגרעו ממנו כל הזמן.
"אבא" - שאל יוסי "רימון זה לשם מה הוא ?"
"רימון זה, בני, אנו מעלים על השולחן בליל שני של ראש-השנה לשם ברכת שהחיינו, שכן בליל שני של ראש השנה מסופקים אנו אם יש לברך שהחיינו כמו בלילה הראשון של ראש-השנה, ולפיכך אנו אוכלים פרי חדש ומברכים עליו שהחיינו, כדי לצאת מידי ספק ברכה.
ולמה רימון ?
התבונן נא, יוסי ברימון זה, ותראה שהוא מעוגל כעין כדור העולה והוא מכיל בקרבו גרעינים למכביר. יש אומרים שמספר הגרעינים הוא שש מאות ושלוש עשרה, כמנין תרי"ג מצוות שבתורה. יש בזה רמז לכך שהעולם העומד היום לפני כס המשפט מלא הוא מצוות כרימון וראוי לרחמים, לכתיבה וחתימה טובה.
אף אנו, באכלנו את הרימון מעוררים עלינו זכות, כפי שאמרו חכמינו: "אפילו ריקנין שבהם מלאים מצוות כרימון". ר' דניאל פילח את הרימון לפלחים וחלקם בין המסובים. יוסי מנה את הגרעינים שעלו בחלקו והיו כמאה במספרם. "מאה מצוות !" צהל יוסי ומחה כף בעליצות.
אף אביו שמח לקראתו, נשקו על מצחו ואמר בחיבה רבה:
,,יהי רצון שירבו זכויותיך כרימון, שתמצא חן בעיני אלוקים ואדם ותכתב ותחתם בספר חיים טובים, אמן."

אותו לילה פקד את יוסי חלום מוזר, בחלומו ראה והנה עין אחת מביטה בו, עין נאה ונוצצת, וכשהציץ בה ראה והנה זה הרימון בצלחת. העין האדמונית הסתכלה בו בתמיהה
"על מה את תמהה עין קטנה ?" שאל יוסי.
העין הוסיפה להביט בו בתמיהה ואמרה :
"יוסי, אכלת מאה גרעינים, מאה מצוות, היכן הן איפוא מאה המצוות שלך" ?
"היכן ואימתי קיימת מאה מצוות ?"
"אה, נכון !" - קרא יוסי "מאה מצוות ! היכן הן ?"
והוא התחיל לחפש אחרי מאה המצוות שלו. בדק מתחת לכר, פישפש מתחת לשמיכה, התבונן על הקיר, על התקרה, ועל הרצפה וחיפש פה ושם.
עין הרימון לא הסירה ממנו את מבטה ושאלה:
"יוסי, היכן אתה מחפש את המצוות שלך ?"
"בעצמי לא אדע" - ענה יוסי כשהוא עייף מחיפושים. מיוזע וחסר אונים חזר ונפל על הכר, ומבטה התמה של עין הרימון לא סר ממנו.
חיוור וחלש הקיץ יוסי בבוקר משנתו. כאשר פקח את עיניו התבונן סביבו לראות את הרימון, אך לא מצא אותו, מיהר להתלבש וניגש אל אביו.
משראהו אביו הבחין בו מיד שהוא נסער ונרגש
"מדוע פניך כה חוורים, יוסי ? האם לא ישנת טוב ?" שאל אותו אביו ,
"אכן, אבא, לא ישנתי טוב", אמר יוסי וסיפר לאביו את כל אשר ראה בלילה בחלומו. וכשסיים הוסיף ואמר :
"אבא, אילו מצוות מוטלות עלי ? מה הן מאה המצוות שקיימתי ?"
ברגע הראשון אביו נבוך ולא ידע להשיב לו , אכן, אילו מאה מצוות קיים יוסי שלו ? אך חיש מהר התאושש והוא נענה ואמר בבת צחוק לבבית :


אותו לילה פקד את יוסי חלום מוזר, בחלומו ראה והנה עין אחת מביטה בו, עין נאה ונוצצת, וכשהציץ בה ראה והנה זה הרימון בצלחת. העין האדמונית הסתכלה בו בתמיהה
"על מה את תמהה עין קטנה ?" שאל יוסי.
העין הוסיפה להביט בו בתמיהה ואמרה :
"יוסי, אכלת מאה גרעינים, מאה מצוות, היכן הן איפוא מאה המצוות שלך" ?
"היכן ואימתי קיימת מאה מצוות ?"
"אה, נכון !" - קרא יוסי "מאה מצוות ! היכן הן ?"
והוא התחיל לחפש אחרי מאה המצוות שלו. בדק מתחת לכר, פישפש מתחת לשמיכה, התבונן על הקיר, על התקרה, ועל הרצפה וחיפש פה ושם.
עין הרימון לא הסירה ממנו את מבטה ושאלה:
"יוסי, היכן אתה מחפש את המצוות שלך ?"
"בעצמי לא אדע" - ענה יוסי כשהוא עייף מחיפושים. מיוזע וחסר אונים חזר ונפל על הכר, ומבטה התמה של עין הרימון לא סר ממנו.
חיוור וחלש הקיץ יוסי בבוקר משנתו. כאשר פקח את עיניו התבונן סביבו לראות את הרימון, אך לא מצא אותו, מיהר להתלבש וניגש אל אביו.
משראהו אביו הבחין בו מיד שהוא נסער ונרגש
"מדוע פניך כה חוורים, יוסי ? האם לא ישנת טוב ?" שאל אותו אביו ,
"אכן, אבא, לא ישנתי טוב", אמר יוסי וסיפר לאביו את כל אשר ראה בלילה בחלומו. וכשסיים הוסיף ואמר :
"אבא, אילו מצוות מוטלות עלי ? מה הן מאה המצוות שקיימתי ?"
ברגע הראשון אביו נבוך ולא ידע להשיב לו , אכן, אילו מאה מצוות קיים יוסי שלו ? אך חיש מהר התאושש והוא נענה ואמר בבת צחוק לבבית :

"יוסי בני, עודך קטן ועדיין אין לך הרבה מצוות. אולם מאה מצוות אינן דווקא מאה מצוות שונות, אלא אפילו מצווה אחת שמקיימים אותה מאה פעמים נחשבת כמאה מצוות. הן
אתה מקיים מצוות כבוד אב, שמירת שבת וכיוצא באלה, וכן אתה נותן צדקה לעניים והנך אוסף פרוטות למען גאולת אדמת ישראל מידי זרים, ולמען יישובה, ומצווה זו כשלעצמה שקולה כבר כנגד תרי"ג מצוות".
ר' דניאל נשק לבנו במצחו והוסיף בחיוך :
" אל דאגה, בני. אם יבוא הרימון שנית, הראה תראה לו את הקופסה הזאת, קופסת הקרן לגאולת אדמת ישראל, כי אז יחייך הרימון אף הוא אליך ויברך אותך."
בלילה, בשכבו לישון, שם יוסי את הקופסה למראשותיו, וכיון שעצם עיניו ונדמה לו שעין הרימון מביטה בו שוב, קפץ ואחז בקופסה וקשקש בפרוטות שבתוכה . הן הן הגרעינים,
המצוות שלו...
ולא נחה דעתו של יוסי, עד שאסף מאה פרוטות כמנין הגרעינים שאכל בליל שני של ראש השנה, והעלה את הקופסה לגבאי הקרן הקיימת שבמקומו, אשר העבירו את הכסף שבה
לירושלים כדי לגאול אדמות ישראל מידי זרים.








חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972