בני יעקב
 


שלמה ומזל, שעלו מתימן, נקראו על ידי בני עירם בשם "בני יעקב". שם אביהם היה סעדיה.
ומדוע נקראו "בני יעקב " ? על שום מעשה שקרה עימם בחג הסוכות,
בעיירה שבה גרו עם אביהם, בתימן, היתה שכונה שכל יושביה יהודים. בערב חג הסוכות נהג כל בית אב להקים לעצמו סוכה גדולה ומרווחת, כדי שיוכל לארח בה אורחים מבין קרוביו וידידיו, ואת האושפיזין, הלא הם האורחים הנכבדים מאבות האומה שמנוחתם בגן עדן. ומנהג היה באותה עיירה לייחד כורסה מיוחדת ומפוארת לאושפיזין.
אולם סוכתו של סעדיה היתה קטנה. בקושי רב היה בה מקום לבני הבית בלבד.
הצטערו הילדים צער רב על שלא יוכלו לארח את האושפיזין החביבים בסוכתם. הם ידעו שאיש לא יוכל לראותם. אבל לפעמים אפשר להרגיש במשב רוחם. וישנם צדיקים מיוחדים שזוכים גם לשמוע את קול שירתם. וכמובן מברכים הם את בעלי הסוכה, ומדוע תימנע מהם הברכה ?
הצטער גם סעדיה על שאין לו מקום בסוכתו כדי לארח את האושפיזין בסוכתו. הלך אל רבי יחיאל אלשיך להיוועץ בו. יעץ לו רבי יחיאל אלשיך שיתלה כיסא באויר, בין תקרת הסוכה לרצפתה, והאושפיזין בוודאי ישמחו לשבת בו - ויעשו כן.
חששו הילדים שמא חלשים החבלים הנושאים את הכיסא, ולא יוכלו לשאת את משאם היקר, והוסיפו חבלים ושרשראות ככל האפשר. עת החג הגיע. סעדיה ובני ביתו עברו לגור בסוכה למשך שבעת ימי החג, אכלו, שתו, ברכו, וישנו. והילדים שמרו בעיניהם על הכיסא התלוי, אולי יזכו ויראו את האושפיזין.
לילה שלישי של סוכות היה ליל סערה. כל הלילה נשבו רוחות חזקות, אשר הניעו את צמרות העצים, ושרקו בחלונות. שלמה ומזל הקטנים ששכבו בסוכה לא עצמו עין. הם חששו שמא הכיסא שהיה תלוי באוויר והתנודד ברוח העזה - יפול.
לפתע שמעו קול נפילה. נבהלו הילדים מאוד, ומהרו להניח את כריהם וכסתותיהם מתחת לכיסא האושפיזין , כדי שאם יקרעו החבלים לא ייחבט הכיסא ברצפה הקשה. לא עברו אלא רגעים מספר והילדים שמעו שוב קול חבטה והכיסא של האושפיזין נפל על הכרים והכסתות. הביטו הילדים לראות אם לא יושב בו אחד האושפיזין ולא ראו דבר.
והנה הם שומעים קול תפילה ערב מאין כמוהו עולה מבין הכרים והכסתות , הבינו הילדים כי אורחם הנעלה אכן ישב בכיסא שנפל. בבוקר מיהר סעדיה אל רבי יחיא אלשיך לספר את קורות ליל הסערה.
שמע רבי יחיא אלשיך את דבריו ושקע בהרהורים עמוקים. בלילה בא רבי יחיא אלשיך אל סוכתו של סעדיה, ובשמחה רבה נתן מתנות לילדים. "יעקב אבינו שלח לכם אותן" אמר והוא סיפר לילדים ולאביהם : "הלילה השלישי של החג הוא לילו של יעקב אבינו . ובלילה זה יוצא שרו של עשו להילחם ביעקב. והם נלחמים ונאבקים בסערה גדולה ובכל כוחם , וכך היה גם בליל אתמול. כשנכנס יעקב לסוכתו של סעדיה השיג אותו שרו של עשו. והמלחמה היתה קשה מאוד. כמעט ועלה בידי שרו של עשו לנצח חס ושלום את יעקב אבינו. אבל בזכות הילדים שריפדו את נפילתו ניצל יעקב והעם נושע ".
נשק רבי יחיא אלשיך את הילדים במצחם ובירך אותם: "מי יתן ונזכה כולנו לעלות לישראל על כסאו של יעקב אבינו". מאז נקראו שלמה ומזל בשם "בני יעקב". לימים כשקמה מדינת ישראל, ופשטה השמועה בכל רחבי תימן כי באה עת קיבוץ גלויות, קרא רבי יחיא אלשיך לכל בני העדה ואמר : "בית יעקב לכו ונלכה". ואת בני סעדיה קרא ואמר : "אתם, הידועים "כבני יעקב" תלכו בראש העדה".
הלכו בני אותה עיר. עלו הרים, ירדו בקעות. סבלו רעב, צמא, קור, וחום , עד שבאו אל העיר עדן, והושיבו אותם בציפורי ברזל, הלא הם המטוסים, כדי להביא אותם לארץ ישראל.
כשהתרומם המטוס באוויר, קפץ רבי יחיא אלשיך, מכיסאו בשמחה וצהלה וקרא : "איזה פלא ! איזה פלא ! הנה יושבים אנו בכיסא תלוי באויר, ממש כמו הכיסא שעשו בני סעדיה ליעקב אבינו !"











חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972