כמו הרמב"ן כן המהרש"א דן בהגדרת הטף המשתתף ב"מעמד הקהל" ובוחן את מהות החיוב לנוכח שני הטעמים: הטעם הכתוב בתורה וטעמו של רבי אלעזר בן עזריה. מסקנתו:
"ויש לומר, דההוא קרא [=שהפסוק ההוא עוסק] בקטנים שהגיעו כבר לחינוך והם בכלל שמיעה ולימוד.
"ואשר לא ידעו" – היינו: שאינן יודעים לשמור ולעשות... ואם כן, הטף דהכא [=שנזכר כאן בפסוק הראשון]... איירי [...מדובר, עוסק] בקטנים שלא הגיעו לחינוך, ואינן בכלל שמיעה ולימוד, ולמה הם באים? אלא כדי ליתן שכר למביאיהן, ולכך כללן יחד עם האנשים והנשים, ליתן שכר להם על שמביאין אותן" (מהרש"א חגיגה ג. ד"ה "נשים באות").
|