פרשת שלח לך
"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו, כל נשיא בהם" (במדבר יג:ב)
 

טובת העם

פרשת שלח לך מספרת על שנים עשר האנשים ששלח משה רבנו לתור את ארץ כנען. עשרה מהם הביאו עמם דיווחים שליליים אשר עוררו אכזבה בקרב בני ישראל וריפו את ידיהם, עד כדי כך שהם רצו לשוב מצרימה. עשרה מרגלים אלה נכשלו בשליחותם, משום שלבם היה מלא פחד. ואילו בהפטרה של פרשה זו מסופר שיהושע שלח שני מרגלים בשליחות דומה, אך הללו חזרו ובפיהם מסר חיובי, אשר מילא את העם ברוח לחימה והביא לכיבושה של יריחו.

חז"ל שואלים: מדוע נכשלה שליחות מרגליו של משה, בעוד ששליחות המרגלים ששלח יהושע הצליחה? יהושע הלוא היה תלמידו של משה, ותמוה הדבר שהתלמיד יצליח במקום שבו רבו נכשל. האם כושר השיפוט של יהושע היה טוב מזה של משה?

הסיבה שבגללה נכשלה שליחות מרגליו של משה נרמזת בתורה עצמה: יהושע שלח שני מרגלים ששמותיהם אינם ידועים לנו, ואשר לא ייצגו שום קבוצה מסוימת בתוך העם; ואילו משה בחר בשנים עשר מנהיגים, אשר כל אחד מהם היה אחראי לשבטו-שלו ולכל אחד מהם הייתה נקודת השקפה שונה וייחודית. שנים עשר מנהיגי השבטים ייצגו איפוא אינטרסים שונים, ומשום כך נכשלה שליחותם.


לראות את הטוב

"ומה הארץ אשר הוא יושב בה, הטובה היא אם רעה" (במדבר יג:יט)

עשרה מתוך שנים-עשר המרגלים שמשה שלח לתור את הארץ טענו, שהסיכויים לכבוש אותה קלושים הם. הם לא הצליחו לראות את הטוב שבארץ, על אף שאשכול ענבים שהביאו עמם היה כל-כך גדול, עד שהיה צריך לשאת אותו "במוט בשניים".

הרב הראשי של ארץ ישראל נהג לברך כל אחד מאורחיו במלים: "יברכך ד' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך" (תהלים קכח:ה). והוא הוסיף והסביר שבארץ הקודש יש כמה דברים שעשויים להיראות כאילו אינם טובים כל כך, אבל מי שמחפש לראות את הטוב – ימצא טוב.

ואז הוא סיפר על קבצן אחד, אשר פנה לעשיר אחד בשם גרשון וביקש ממנו צדקה. גרשון שאל אותו מאין בא, והקבצן השיב שהוא מוילנא. "וילנא!" קרא גרשון, "אני נולדתי ולמדתי שם! מה נשמע בוילנא?"

"טוב מאוד", השיב הקבצן, "בתי הכנסת ובתי המדרש משגשגים".

גרשון שמח מאוד לשמוע זאת ונתן לקבצן עשרה רובלים. הקבצן הודה לו והלך.

מחוץ לבית הוא פגש בקבצן אחר, והלה שאל אותו כיצד התייחס אליו העשיר. "בנדיבות רבה", השיב הקבצן, "כאשר הוא שמע שאני מוילנא, עיר הולדתו, הוא נתן לי עשרה רובלים".

נכנס גם הקבצן השני אל ביתו של העשיר ואמר לו שהוא יליד וילנא.

"גם אני בא מוילנא", אמר גרשון, "מה נשמע שם?"

"לא כל כך טוב", השיב הקבצן השני, "יש שם הרבה מסבאות, בתי הימורים וקברטים, ושחיתות רבה".

"האמנם?" אמר גרשון, ונתן לו חצי רובל. שאל אותו הקבצן ברוח נכאה: "גם הקבצן הקודם וגם אני באים מוילנא. מדוע נתת לו עשרה רובלים ולי רק חצי רובל?"
"אה", השיב גרשון, "הוא דיבר על בתי כנסת ובתי מדרש, ומכך הסקתי שהוא גם הולך אל המקומות הללו. ואילו אתה מספר לי על מסבאות ובתי הימורים, משמע שאתה מסתובב במקומות כאלה. לכן לך מגיע רק חצי רובל".

והרב הראשי סיים את דבריו באומרו: "טוב ורע יש בכל מקום. מה שאתה רואה תלוי בגישה שלך ובמה שאתה מחפש. עלינו לחפש את הטוב שבכל אדם ובכל מוסד, וללמוד לדון כל אחד לכף זכות".



מדוע בטל פתיל התכלת
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו:לח)

בני ישראל נצטוו לעשות על כנפות בגדיהם ציצית ובה פתיל תכלת. ואולם זה כבר כאלפיים שנה שאין אנו עושים פתיל תכלת, משום שלפי דעתם של כמה מפרשים נשכחה מאתנו דרך עשיית התכלת.

העובדה שעשיית התכלת נשכחה תמוהה היא, שכן זוהי מצווה מפורשת מן התורה! יש האומרים שצבע התכלת הופק מחילזון החי בסביבת העיר צור שעל חוף הים התיכון, ואחרים טוענים שהוא הופק מתולעת כלשהי. הייתכן שיצורים אלה אינם קיימים עוד?

המקובלים נותנים טעם אחר לדבר. הם אומרים שהיהודים אכן ידעו כיצד להפיק את צבע התכלת, ואולם הם לא רצו להשתמש בו משום שהוא הזכיר את מחלוקת קורח ועדתו, מחלוקת שעליה מסופר מייד אחרי הפסוקים שבהם מובאת מצוות ציצית.

מחלוקת קורח ועדתו פרצה מתוך רצונו של קורח להוכיח למשה, שהוא גדול ממנו בתורה. אמר קורח למשה: "טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו [משה]: חייבת", ואז קורח צחק ולגלג עליו.

אומרים המקובלים: המחלוקת על פתיל התכלת היא שהובילה לאותו מרד, שעלה בחייהם של אלפי בני אדם. ומשום שפתיל התכלת היה קשור באסון לאומי זה, הוחלט שלא להשתמש בו.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972