הר ציון / מרתף השואה שבהר ציון / מעשה בשני ניגונים

מעשה בשני ניגונים

דור דור ושירתו. והשירה טבעה להתחדש ולהשתנות לפי תנאי הזמן והמקום. כ'כ שונה השירה בימי שלוה, משירה בימי זעם וסערה או שירה בימי צער ותלאות. ומי שאזנו כרויה ולבו רגיש, יקרא בשירה את דברי הימים ויאזין למאורעות הזמן. דוגמא לכך היא שמחת חג העצמאות, המתהווה מתוך חדות הנפש, וכבר יצרה כמה צלילים חדשים והעלתה אותם לעולם הניגון.
עם האתחלתא דגאולה נתחדשה השירה וכל מי שלבו פתוח היה שומע כמין הד כינורו של דוד מתנגן מאליו ומשתתף בשירה. ויש מי ששומע שירה עצובה שנשארה כמות שהיא, בלא שנוי, שלא קבלה עדיין את הנגינה החדשה.
התכונה בהר לקראת החג בשנה הראשונה היתה גדולה. בין שאר ההכנות הזמין הממונה את ר' חיים לנצח על הנגינה. הכין לו ר' חיים ניגון חדש לפרקי הלל ולשירת אני מאמין, נגוני שמחה והודיה.
וגדולה היתה השמחה בהר בשעת התפילה והיא עלתה והתגברה בשעת אמירת ההלל בניגון החדש. יפה היה הניגון בחידושו. ניכר כי הוא התבשם מהאוירה של המעשה הגדול. כשגמרו את ההלל והתכוננו לקריאת התורה, נשמעו לפתע קולות תפילה על ההר. הלל – בניגון המקובל. מי זה קורא הלל? שאלו זה את זה ובלשו בעינים לצדדים. אין נפש חיה, חוץ ממנינו של ר' חיים, רוחו של הממונה נעכרה עליו. הוא חיפש בכל הבתים והחדרים לראות מהיכן בא הקול. כשחזר היה חיוור כשלג. אין מנין אחר מתפלל, אך קול ההלל נשמע בברור. הלכתי בכל מקום בהר, אמר הממונה, ולא פגשתי במתפללים. אולם, כשנכנסתי לחדר המערה היה לי הרושם שהקול יוצא משם. דומה שהניגון עומד ליד הקבר ומנגן מעצמו. הניגון עומד על שלו. זהו נגונו של דוד והוא, עדיין עצוב וכבול בכבלים.
כיוצא בו היה מעשה בשירת "אני מאמין". שהיו נוהגין בהר לסיים את התפילה בשירת "אני מאמין בביאת המשיח", להדגיש שאין עדיין הגאולה שלמה אלא אתחלתא בלבד.
כשסיימו את התפילה, נתן החזן קולו בשירת "אני מאמין" בניגון המקובל מן המחנות, אותו הניגון ששרו כשהלכו לכבשנים. נרתעו הרוקדים להקשיב מהיכן באה השירה? ושוב: אין אנשים מלבדם בהר.
משחזר המעשה על עצמו, הבין הממונה שיש דברים בגו. משיצא לחפש מהיכן הקול בוקע הלך אחריו, עד שהגיע לבית הכנסת של מרתף השואה. כשהוא עמד ליד הפתח החסום, נשמעו מתוך המרתף הדים עמומים, קצובים: איינס, צווי, דריי...
פסיעות, פסיעות, מאות פסיעות, איינס, צווי, דריי.
האויר הצלול של ההר נשמע יפה כמין דפיקות של סנדלי עץ, איינס, צווי, דריי...
* * *
חזרו ושרו הרוקדים "אני מאמין" בניגון עצום, המקובל.





 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972