פרשת השבוע / חומש ויקרא / פרשת אחרי מות

פרשת אחרי מות
 

בוני הארץ

"בזאת יבוא אהרן אל הקודש" (ויקרא טז:ג)

הרב הראשי לישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, היה ידידם הגדול של החלוצים, אותם חלוצים שהחיו את ארץ ישראל והפריחו את השממה. אחד מידידיו הקרובים של הרב מתח עליו פעם ביקורת חריפה בשל כך. "איך אתה מיודד כל כך עם החלוצים?" תמה, "הלוא הם כל כך לא דתיים! הם אינם שומרים שבת, הם אפילו אינם מניחים תפילין".

"נכון, הם אינם מניחים תפילין", אמר הרב קוק, "אבל הם מניחים לבֵנים. ויבוא יום שבו חלוצים אלה גם יקיימו את כל מצוות התורה. התורה מלמדת אותנו, ששום אדם לא היה רשאי להיכנס לקודש הקודשים – מלבד הכהן הגדול, וגם הוא היה רשאי להיכנס לשם רק יום אחד בשנה, ורק בצורה מסוימת ומיוחדת המתוארת בתורה. שנאמר: 'בזאת יבוא אהרן אל הקודש'".

"חז"ל שואלים: אם הייתה דליפה בגג, או אחד הקירות נסדק או נחלש, האם לא היו הבנאים רשאים להיכנס לקודש הקודשים? והתשובה היא: כמובן שכן! החוקים הללו אינם חלים על מי שבונה ומתקן".

"בדומה לזה", המשיך הרב קוק ואמר, "אנו נמצאים כעת בתהליך הבנייה מחדש של מולדתנו. החלוצים הללו הם הבנאים. כאשר מולדתנו תיבנה כולה, גם הם ישמרו את כל מצוות התורה".




כל יהודי הוא כהן גדול

"בזאת יבוא אהרן אל הקודש" (ויקרא טז:ג)

איש מלבד הכהן הגדול לא היה רשאי להיכנס לקודש הקודשים, וגם הוא יכול היה להיכנס לשם רק יום אחד בשנה, ובאופן מאוד מסוים ומיוחד. כדי לתאר את אופן כניסתו של הכהן לקודש הקודשים משתמשת התורה בביטוי, "בזאת יבוא אהרן אל הקודש". הערך המספרי של המלה "זאת" הוא 408.

בתפילות הימים הנוראים אנו קוראים: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". בסידורים ישנים, מעל למלה "ותשובה" מודפסת בקטן המלה "צום"; מעל למלה "ותפילה" – המלה "קול"; ומעל למלה "וצדקה" – המלה "ממון". לשלוש המלים הללו – צום, קול, ממון – יש ערך מספרי זהה: 136; ואם נחבר את הערכים המספריים של שלוש המלים הללו זה לזה נקבל 408, שהוא הערך המספרי של המלה "זאת".

מכאן עולה, שהכהן הגדול יכול היה להביא כפרה לעמו רק אם הוא עצמו הגשים את שלושת העקרונות הללו: תשובה, תפילה וצדקה.

מאז שחרב בית המקדש אין עוד כהן גדול. על כן חייב כל יהודי לראות את עצמו כאילו הוא עצמו הינו כהן גדול, כפי שנאמר בתורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט:ו).



להתחיל בעצמנו
"וכיפר [אהרן] בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא טז:יז)

המגיד ממזריטש, מעט לפני שהלך לעולמו, חילק בין תלמידיו "ירושות" שונות: לאחד הוא נתן בריאות טובה, לאחר – חוכמה, לשלישי – חוש הומור נפלא, וכו'. ואילו על ר' אלימלך מליז'נסק הוא הטיל את התפקיד של תיקון העולם.

לאחר שהמגיד ממזריטש נפטר, יצא ר' אלימלך אל העולם כדי לעבוד בין בני האדם ולנסות לשפר את אורחות חייהם. אחרי שנתיים הוא שב הביתה. ואז, יום אחד, בשכבו על מיטתו, שאל את עצמו: "האם הצלחתי? האם בני האדם טובים יותר כעת ממה שהיו קודם?" למגינת לבו הוא הרגיש שהוא מוכרח לומר – לא!

לאחר מכן הוא נרדם, וחלם שהוא הולך להשיח את צרתו בפני רבו, המגיד. "כל שאר תלמידיך", כך אמר, "הצליחו בדרכם; מדוע אני לא הצלחתי?" והשיב לו רבו באותו חלום: "אמנם נכון, יצאת אל העולם כדי לשפר את דרכיהם של בני האדם. אבל מה עם בני עירך-שלך, העיר ליז'נסק?"

לקח ר' אלימלך את הדברים אל לבו, והחל לעבוד עם אנשי עירו. אלא שכעבור חודשים מעטים, בשכבו יום אחד על מיטתו, הוא שוב שאל את עצמו: " האם הצלחתי?" ושוב הוא יכול היה לתת לעצמו רק תשובה אחת: "לא".

גם הפעם הוא חלם שהוא הולך אל רבו להשיח בפניו את צער לבו. "ניסית להיטיב את דרכיהם של בני עירך", אמר לו רבו, "אך מה עם בני ביתך-שלך: אשתך, ילדיך, נכדיך?"

במהלך החודשים הבאים ניסה ר' אלימלך לשפר את מעשיהם של בני ביתו. ואז הוא שוב שאל את עצמו את אותה שאלה: "האם הצלחתי במעשי עם בני משפחתי?" ושוב, אללי, היה עליו להודות בכך שהוא לא הצליח.

גם הפעם הופיע המגיד ממזריטש בחלומו, ור' אלימלך, בידיים רפות, הודה בפניו על כישלונו הנוסף. "ומה אתך עצמך?" שאל המגיד, "האם התחלת בעצמך?"

הדרך היחידה לעזור לאחרים לשפר את דרכיהם היא בכך שנתחיל בעצמנו. אכן, בתורה נאמר שהכהן הגדול ביום הכיפורים צריך היה להתחיל את עבודתו בכפרה לעצמו, לאחר מכן – לבני ביתו, ורק לבסוף לכל קהל ישראל.


ערכן של מצוות "לא תעשה"


"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח:ג)

מדוע מנוסחת מצווה זו על דרך השלילה? את התשובה לכך אפשר למצוא בסיפור הבא:

איש אחד תעה ביער עבות. לפתע פגש בלב היער אדם אחר. הוא פנה אליו ואמר: "כמה טוב לפגוש עוד אדם ביער! האם תוכל לומר לי איך יוצאים מכאן?"

"צר לי", השיב לו הזר, "אך גם אני איבדתי את דרכי; אינני יכול לומר לך איך יוצאים מכאן, אבל אני יכול לומר לך לאן לא ללכת". הוא הצביע על כמה שבילים והוסיף: "כבר הלכתי בכיוון הזה ובכיוון ההוא, ואני יכול לומר לך לא ללכת בדרכים הללו: הן לא יובילו אותך לשום מקום".

בני ישראל נצטוו אחרי מי ולאן לא ללכת, אם ברצונם להישאר מקושרים לקב"ה. לא פעם חיוני לומר לבני האדם מה לא לעשות. על כן הרבה מאוד מן המצוות, החוקים והמשפטים שביהדות מנוסחים על דרך השלילה. אכן, מחצית מעשרת הדברות, וכן 365 מתוך תרי"ג (613) המצוות, הם מצוות "לא תעשה".




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972