עצו של ישעיהו
 


השירה ששומעים בהר היא שירתו של דוד המלך עליו השלום, שהוא בעל האכסניה ובעל הכינור. נעימה מיוחדת לאותה השירה ואנשי ההר הרגישו בה בכל מקום שנמצאו, מתוך כל שירה שבעולם הם ידעו להבחין בשירת דוד המלך. אגדות רבות ספרו בהר על השירה והמיתרים שלה. אחת האגדות קשורות לעצו של ישעיהו הנביא.
הדבר התחיל בשבת שלפני תשעה באב, הנקראת שבת חזון, באותה שבת נשמעה שירה רגילה ובכל זאת שונה ממנה, נימה אחרת. הסתכלו זקני ההר אחד בפני השני ושאלו:
שירתו של מי היא?, היכולה להיות שירה אחרת בהר מלבד שירת דוד המלך?
למה אפוא היא השתנתה?
ומה הנימה החדשה שבה?
למה היא ומניין היא?
ועוד יותר התפלאו, בשעה שהלכו אחרי קול השירה לברר מנין היא יוצאת. בדרך כלל מוביל הקול למערת הקבר משם יוצאת שירתו של דוד, אולם הפעם הוביל הקול לעבר הגבול, לנחל קדרון. הלכו והגיעו עד קצה ההר, עד הגבול הנשקף על נחל קדרון וכפר השלוח והקשיבו לקול שהגיע מבין העצים שעל שפת הנחל, לצד הבריכה. כשהיטו אוזן לקול השירה – שמעו בה את נעימת ההפטרה של שבת חזון.

"שמעו שמים והאזיני ארץ".

הביטו אחד בפני השני והתפלאו על המקרה המוזר. המקרה הזה חזר ונשנה בשבת שלאחר מכן.



שוב שמעו שירה חדשה, דומה לשירת ההר ושונה ממנה, נימה אחרת. ושוב הלכו אחרי קול השירה והגיעו לאותו המקום שהגיעו בשבוע שעבר – לקצה הגבול הנשקף על נחל קדרון ושמעו את הקול יוצא מהעץ רב הענפים. הפעם היתה לשירה נעימת ההפטרה של השבת, ונדמה היה להם ששומעים הם שירה:

על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון
הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים

הסתכלו אחד בפני השני והתפלאו האם השירה באה מהעץ שעל שפת הנחל, או מליבם?
אחרי אותה שבת לא שמעו יותר את הנעימה המיוחדת והמעשה כמעט שנשכח בהר. הממונה, כדרכו, רשם את המעשה לזיכרון בפנקס ההר ושמר את הדבר בלבו.
בליל ט"ו בשבט ישבו בהר וערכו סדר, סדר מיוחד שחיברו גורי האר"י לט"ו בשבט, השולחן היה ערוך בפירות הארץ ושתו ד' כוסות של יין כמו בסדר של פסח ועל כל כוס וכוס סיפרו אגדות בשבחה של הארץ. כשהגיעו לכוס רביעית, פתחו כמו בפסח את דלת החדר לכבוד טל העולם היורד בליל זה, ליל ראש השנה לאילנות, על הררי ציון ולברכת העצים והפרחים הנולדים והמתעוררים לחיים חדשים אחרי ליל חורף ארוך.
ריחו של הטל והבושם חדר לחדר, והמסובים שאפו את הריח בהרחבת הדעת. כתום הסדר יצאו לחורשת ההר לנטוע. הנוהג הוא לנטוע בחצות בשעה ששערי השמים נפתחים והטל יורד בשפע. כולם נטעו כדי להתקשר לאדמה ולקיים מצוות ישוב ארץ ישראל. כשהתחילו לנטוע עמד שם זקן אחד שעודד את הנוטעים וסיפר להם את המעשה עם חוני המעגל, והזכיר להם את נבואת ישעיהו: "לא יאמר לך עוד עזובה, ולארצך לא יקרא שממה"...


באותו הרגע נשמעה לפתע השירה המסורתית שבהר. והנוטעים שמחו לשמעה ופניהם קרנו מגיל, אולם מיד השתנתה הרגשתם ופניהם הביעו פליאה. נעימה מוזרה נשמעה בהר, ונזכרו שזוהי אותה הנעימה ששמעו באותן שתי שבתות, שבת חזון ושבת נחמו. התפלאו, ושוב יצאו אחרי קול השירה, וכמו אז הוביל הקול לקצה הגבול הנשקף על פני נחל קדרון בצד בריכת השילוח. הם שמעו את הקול בוקע מהעץ שעמד שם בודד וגלמוד, מתנועע בענפיו המרובים. השתוממו למשמע אזניהם. והתפלאו מאד. הזקן שעודד את הנוטעים היה מזקני ההר אשר זכר ספורים קדומים, על כן הוא הסביר להם את עניין השירה המוזרה וסיפר להם מעשה שקרה בימי מנשה המלך מבית דוד, בינו ובין זקנו ישעיה הנביא. "בדרך כלל אמר הזקן, נקבר האדם באדמה ד' אמות ותנאי התנה הקב"ה עם האדמה לקבל כל אדם אליה והאדמה נפתחה בפני האדם החוזר, "כי מן העפר לקח ואל העפר ישוב".
לא כן ישעיהו בן אמוץ הנביא. הוא נשאר קבור בעץ בגלל מעשה שהיה, והמעשה מובא ע"י שמעון בן עזאי שמצאו כתוב במגילת יוחסין עתיקה. וזה דבר המעשה: כיוון שהכניס מנשה צלם להיכל התחיל ישעיהו מתנבא על נבוכדנצר, כעס עליו מנשה ואמר לעבדיו לתופסו. אך ישעיהו ברח מפניהם לארז אשר בלעו, חוץ מציצית טליתו שנשארה בחוץ. באו ואמרו לפני מנשה, אמר להם: לכו ונסרו את הארז. ניסרו את הארז ונראה דם ניגר. כשהגיע המסור לפיו של ישעיהו יצאה נשמתו משום שחטא בפיו שאמר "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב". מנשה לא הובא כידוע לקבורה בהר ציון, הוא נקבר בגן-עזאי בקברי המלכים, ואת מקומו בהר תפס ישעיהו שנבלע בעץ. העץ הזה נמצא למרגלות ההר היורד ליד שפת הנחל כעץ שתול על פלגי מים, ומזמן לזמן משמיע הוא בהר את דברי ישעיהו יחד עם שירת מלכי בית דוד. במיוחד בשבת חזון ובשבת נחמו, המוקדשות לו. ובכל ט"ו בשבט בעת שנוטעים עצים בהר מתקנים את מעשה החבלה של מנשה שנסר את העץ ומרפאים את ליבו של ישעיהו הפצוע. ושירתו מתפשטת אז מן העץ באזני המלכים מבית דוד הקבורים בו, יותם, אחז, וחזקיהו, שבימיהם חזה וניבא.
קברי המלכים נגאלו כבר על ידינו באתחלתא דגאולה, אולם עצו של ישעיהו נשאר שבוי בידי זרים עד מלחמת ששת הימים, ומאז לא יאמר עוד כדברי אותו נביא "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב".




 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972