בת יפתח הוקרבה. הועלתה על מזבח. מתה. הלכה קפוט. אין דרך אחרת לתאר את זה וגם הכתוב לא משאיר יותר מיד מקום לספק (ואם היה פני לרש"י) אם מלמדים לא נכון עדיף לא ללמד כלל. יש עוד פרשות קשות בתורה, נניח דוד ובת שבע. ותמיד שולפים את הברייתא "כל האומר ... אינו אלא תועה". ובכן. המקרא לא משקר ולקרוא אנחנו יודעים. רואבן שכב את בלהה (ולא בלבל את הסדינים) דוד חטא בבת שבע בני עלי חטאו ושכבו עם הנשים (ולא רק עיכבו את הקורבנות ומנעו מהנשים לחזור לבעליהן) הברייתא היא דעת יחיד. כל השאר כנראה לא חושבים כמוהו (ואת זה אף אחד שמצטט את הברייתא לא אומר). וגם כוונתו הייתה לדעתי שמה לנו לתעות ולעסוק בחטאי אחרים מתוך נסיון להורידם בעוד אנחנו בעצמנו כל כך עמוק למטה (ולפירוש זה אני מסכים). כלומר כל אלו שמנופפים בחטאם של אחרים (גם הוא חטא וכו') הם תועים! זה הפשט של הברייתא. כל המצטטים אחרת, טומנים עיניהם בחול לעיון נוסף קראי את ספרו של הרב מדן, דוד ובת שבע בו הוא מנתח בדרכו הייחודית והמשובחת מאד את הפרשייה כולה, תוך כדי הפקת לקחים חשובים
קישורים מומלצים :
אתר פרשת השבוע	http://www.פרשת-שבוע.com
הוספת תגובה

מכתב שהופץ באינטרנט - קורא באינטרנט - (17:04) 09/06/2010

בס"ד סיוון תש"ע

למורים שהגישו השנה לבגרות ביחידת הבקיאות שלום

מכתב זה אני מתכנן לשלוח בקרוב ממש לרב גואלמן ואשמח לקבל הערות של מורים שהגישו השנה את תלמידיהם לבחינת הבגרות על יחידת הבקיאות או הערות מרכזי מקצוע, או ממורים שבחנו בעל פה בשאלון זה.

בימים האחרונים קיבלתי הערות ושאלות ממורים לגבי הבחינה על יחידת ידע ובקיאות בתנ"ך (שאלון 002104) ועניתי לאותם מורים. עם ריבוי הפניות ריכזתי את הערותי לגבי הבחינה ואני שולח אותן אליכם.

גם אצלנו תלמידים נבחנו בעל פה על יחידת הבקיאות בתנ"ך, ולקראת בחינה זו עברתי ביחד עם מורה נוסף על הבחינה, וקבענו אילו תשובות נקבל כתשובות נכונות. בחלק מהשאלות החלטנו לקבל יותר מאשר תשובה אחת.

כהקדמה להמשך ברצוני להקדים הערה בסיסית.

לענ"ד, הנחת היסוד של הבחינה על יחידת הבקיאות צריכה להיות הנחת היסוד של תוכניות הלימודים של משרד החינוך והיא, כי התלמידים אמורים ללמוד יחידה זו בלימוד עצמי. גם אם ברוב בתי הספר מקדישים שעות להוראת יחידה זו, הרי לא ניתן להקדיש זמן להסבר כל פסוק וכל עניין בלמעלה מ-170 הפרקים הכלולים ביחידה זו. מכאן נובע כי בבחינות שאנו עורכים במהלך השנה ובבחינת הבגרות צריך לשאול שאלות המבטאות בקיאות בחומר הנלמד והבנה בסיסית של הדברים.

להלן הערותי לגבי השאלון על יחידת ידע ובקיאות לשנת תש"ע:

שאלה 19 כולה היא שאלה גרועה בגלל מספר סיבות:

1. חלק מהפרטים שבה אינם ברורים, ולא ברור מה מצפים מתלמיד לענות.

2. לדעתי הרבה מעבר לכך, זו שאלה שמעודדת תלמידים לא ללמוד, מכיוון שאין כל קשר בין כל מה שתלמיד למד לבין מה שהוא נשאל בשאלה זו. זו שאלת אנסין הבוחנת אינטלגנציה או את יכולתו של הנבחן לנחש לְמה התכוון כותב הבחינה וזו אינה שאלה בידע או בבקיאות בתנ"ך.

שאלה 20.

בחלק א נשאלו התלמידים על בקשותיו (הראשונה והשניה) של בלעם מה' להתיר לו ללכת עם שליחי בלק. ניסוח שאלה זו מטעה בגלל שלא כתוב בפרק על בקשה ישירה של בלעם מה'. למשל ב"בקשתו השנייה של בלעם" (לשון השאלה) לא נזכרים בכלל דברים של בלעם לה' אלא רק תגובת ה' האומר לבלעם: "אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" (פס' כ). ניסוח מטעה זה של השאלה גרם לתלמידים רבים להפסיד זמן יקר של הבחינה בחיפושם אחר בקשות מפורשות של בלעם.

אני מעריך כי בשאלה 20ב המחברים התכוונתו לתשובה הנמצאת ברש"י, אבל לא הייתה הכְוונה בשאלה לעיין ברש"י. חסרון זה קיים גם בשאלה 19.

לענ"ד, גם בחלק ג של שאלה 20 יש לקבל מספר תשובות הן לגבי "הכוונה של גדעון" (בגלל שהדבר אינו כתוב בפסוק עצמו) וגם לגבי השאלה "מה קרה בפועל בעקבותיה?", מכיוון שגם תלמיד שיכתוב שגדעון עשה מכל הזהב אפוד ענה תשובה נכונה, וגם תלמיד שמתייחס ל"ויזנו כל בית ישראל אחריו" עונה נכון.

אנחנו החלטנו ככלל, כי בכל מקום שניתן לענות יותר מתשובה אחת – נקבל גם את התשובה הנוספת.

לדוגמא, בשאלה 17ב מצוטט הפסוק הבא: "וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל ה' הַמִּצְפָּה". פסוק זה לקוח משמואל א, י', יז (המקור אינו כתוב בשאלה), ולאחר מכן כתובה השאלה "לשם מה קיבץ שמואל את ישראל במצפה?" החלטנו לקבל גם תשובה של תלמיד שיתייחס לאירוע המתואר בפרק ז' שבו שמואל קיבץ את ישראל למצפה בכדי להחזירם בתשובה. הסיבה: על פי ההנחיות (של הרב גואלמן עצמו), תלמיד צריך לענות תשובה ואינו צריך לחפש כל תשובה בתנ"ך, ולכן תלמיד שהבין מתוכֶן השאלה כי מדובר על כינוס ששמואל קיבץ את העם יכול להבין שמדובר על הכינוס המתואר בפרק ז'.

יותר מכך, בשאלה 18א במפה החלטנו לא להקפיד עם הנבחנים על ידיעת הבדל המיקום בין צור לצידון, ולקבל לגבי צור וצידון הן את מספר 1 והן את מספר 4 כתשובה נכונה, בגלל שלדעתנו תלמיד לא צריך להתמצא במיקום מדוייק (ומבלבל) של ערים הנמצאות מחוץ לגבולות הארץ (ואני משוכנע כי גם מורים רבים יכולים להתבלבל במיקום של המקומות הנזכרים בשאלה זו). אינני רוצה להיכנס לוויכוחים בהקשר לכך, מכיוון שזו החלטה דידקטית לגבי הציפיות מהתלמידים ולא החלטה אידיאולוגית.

יותר מכך, לענ"ד, מבחינה עקרונית כל החלק של שאלת המפה בשאלה 18 גרוע ואינו בוחן שום דבר משמעותי בתנ"ך. עלינו לזכור כי אנו מלמדים תנ"ך ולא גיאוגרפיה. יש אירועים רבים המתוארים בנביאים ראשונים בהם הגיאוגרפיה מסייעת להבין את משמעות האירועים. למשל, זיהוי המקומות בהם דוד מסתובב במהלך בריחתו משאול חשוב ומסייע להבנת הפרקים. הבנה כי המלחמה הראשונה של שאול נגד הפלשתים מתרחשת באזור מכמש (הנמצאת צפונית מזרחית לירושלים) או כי מלחמתו האחרונה נגד הפלשתים נערכה בגלבוע מסייעת להבין את המצב העגום של ישראל מול הפלשתים באותה תקופה. בפרקים אלו חשוב שנתייחס לצד הגיאוגרפי התורם להבנת הפרק.

שאלה 18 מתייחסת למפקד העם המתואר בשמואל ב, פרק כ"ד. הפסוק המרכזי המתאר את היקף המפקד הוא פסוק ח בו כתוב "וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ". שאר המקומות הנזכרים בפרק פחות משמעותיים להבנתו, ולהערכתי מורה המלמד פרק זה בכיתה אינו מתעכב על מיקומם הגיאוגרפי של המקומות הנזכרים בפרק, מכיוון שאיתור מיקומם לא מסייע להבנת הפרק.

ייתכן שבכתיבת שאלת מפה על פרק זה יש יצירתיות, אבל זו סתם שאלה הבוחנת ידע גיאוגרפי ואין בה הרבה קשר ללימוד תנ"ך. יתכבדו מחברי הבחינה ויאמרו לנו: האם כשהם לימדו אי פעם פרק זה (אם הם עשו זאת לפחות פעם אחת בחייהם), האם הם התעכבו על זיהוי המקומות הנזכרים בפרק?! האם אנחנו כמורים אמורים לזהות עם התלמידים גם את שאר המקומות הנזכרים בפרק?! מי מאיתנו המורים יכול לזהות את מיקום המקומות הבאים הנזכרים בפסוקים ה-ו "וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַגָּד וְאֶל יַעְזֵר. וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי"?! אני אישית מעולם לא הקדשתי שיעור שלם להוראת פרק זה, אבל גם אם הייתי עושה זאת לא הייתי מתעכב כלל על הצדדים הגיאוגרפיים הנזכרים בפרק.

שאלה 8ב:

בשאלה זו יש איזכור של חידוש המלוכה בגלגל המתואר בשמואל א, סוף פרק י"א, אך השאלה מתייחסת לנאומו של שמואל המתואר בפרק י"ב. מתוכן האירועים לא ברור כי נאומו של שמואל נאמר במסגרת חידוש המלוכה בגלגל. בדעת מקרא כתוב: "מסתבר שדברי שמואל הבאים בפרק זה... נאמרו בסמוך לחידוש המלכתו של שאול בגלגל... ולא פירש הכתוב היכן אמר שמואל את דבריו".

לענ"ד, מבחינה דידקטית הוראת פרק י"ב אינה קשורה בצורה ישירה לחידוש המלוכה בגלגל, ולכן קישור שני הדברים בשאלה עלול לבלבל את הנבחנים ללא כל צורך או הצדקה.

מתוך דברים אלו ברצוני להתייחס לנקודה כללית יותר.

חשוב שנהיה מודעים לנתונים הארציים של בחינה זו. בבחינה זו נבחנים מזה 18 שנה למעלה מ-10,000 תלמידים מדי שנה. בחינה זו משותפת לכל תלמידי החינוך הממלכתי דתי בכל רחבי הארץ (הן התלמידים החלשים ביותר שאחר כך ייבחנו בתנ"ך בהיקף כולל של 3 יח"ל, והן התלמידים המצטיינים ביותר שייבחנו בתנ"ך בהיקף כולל של 5 יח"ל וגם תלמידים שלמדו בתלמודי תורה לסוגיהם שעות רבות מאד של לימודי תנ"ך). לפי הידוע לי, הנתונים הארציים המצטברים של יחידה זו מראים כי פחות מפרומיל (אחד מתוך 1,000) מהתלמידים מוציאים בבחינה זו ציון 100. בואו נחשוב מה היה קורה אילו כל התלמידים היו עושים בחינה בסיסית שווה במתמתיקה או באנגלית, הרי ברור כי מספר התלמידים שהיו מוציאים 100 היה גבוה פי כמה וכמה.

משמעות הדבר היא, כי רמת הדרישות שמציבים בבחינה זו וההנחיות לקפדנות המוגזמת הניתנות לבודקי בחינות הבגרות מבטאות ניתוק מוחלט של הגורמים האחראים על הבחינה מטעם משרד החינוך מהמתרחש בשטח ההוראה והתלמידים.

אני מודע לעובדה כי מייל זה יגיע למורים רבים ואני שולח העתק של כל הכתוב כאן גם לרב גואלמן, אבל אני חושב כי קיים שלב שמחוייבותינו כלפי תלמידינו וכלפי כבוד התנ"ך להפסיק לשתוק.

לצערי, ההנחיות הניתנות לבודקי בחינות הבגרות יותר מדי קשוחות ובפעמים רבות מנותקות משטח ההוראה ומעולמם של התלמידים הלומדים ושל המורים המלמדים, אבל לענ"ד אסור לנו המורים להתעקם על פי העיוותים מבית מדרשם של הרב גואלמן וחבריו.

להלן מספר התייחסויות של מורים לעניינים אלו בבחינות הבגרות:

"לצערי, הרב גואלמן ושאר חברי הצוות האחראים על בחינות הבגרות, לא רק שאינם מסייעים לנו בהוראת התנ"ך, אלא מהווים מכשול וגורמים לנו המורים לתנ"ך נזק רב בהתנהלותם בכל מה שקשור לבחינות הבגרות".

"קיימת תחושה בקרב מורים רבים כי העובדה שלתלמידים מופצות כמעט כל השאלות הן מבגרויות ישנות והן ממתכונות שנאספו מרחבי בתי הספר גורמת למחברי השאלונים לעשות מאמץ מיוחד לכתוב שאלות חדשות שלא מתמקדות בעיקר".

"כבר נגמרו להם השאלות ולכן נכנסו לכל מיני פינות קטנות ולפרטים שוליים, שבכיתה אין לנו זמן להרחיב עליהם את הדיבור".

"לצערי, קיימת תחושה אצל מורים רבים כי מחברי בחינות הבגרות מנותקים משטח ההוראה והתלמידים, והם מנסים להיות "יצירתיים" בצורה מעוותת מתוך "חשש" שמא תלמידים שלמדו וטרחו יצליחו ל"ע ח"ו בבחינות הבגרות בתנ"ך. הדבר נכון במיוחד לגבי הבגרות על יחידת הבקיאות שלחלק ניכר מהתלמידים מהווה את בחינת הבגרות הראשונה שאליה הם ניגשים, ומפגש זה נהיה טראומטי עבור תלמידים שהשקיעו ולמדו שנה שלמה".

"קיימת הרגשה שבקרב האחראים על בחינות הבגרות בתנ"ך קיים פחד מציונים גבוהים מדי. הרי תלמיד שעבר על כל אוספי השאלות השקיע עבודה רבה מאד, וגם על כך ראוי שיבוא על שכרו שהרי הורונו חכמינו שתורה נקנית בעמל. אני נוהג לשלם לתלמידי על העמל שכר נאה, ואם כולם יידעו את התשובות לכל קבצי השאלות הרבות - דיינו. הבעיה לא מסתיימת במבחן, היא ממשיכה בהוראות הקפדניות שמקבלים הבודקים לעמוד על כל קוצו של יוד".

"יש לתגמל תלמידים על עמלם. אני מודיע לתלמידי לפני המתכונות כי חלק מהשאלות במתכונת יילקחו מתוך אוסף בחינות הבגרות שהיו בעבר (שמבחינתי הן זמינות להם). לענ"ד, גם לבחינות הבגרות צריכה להיות משמעות דידקטית והן אמורות לדרבן את התלמידים ללמוד, את המורים ללמד ואת המנהלים לדאוג שיהיו מורים שילמדו היטב. לצערי, איני חש כי הבחינות מבטאות זאת בצורה מספקת. להכנסת שאלות כאלו לבחינת בגרות יש משמעות הרסנית לטווח הרחוק כי הן אומרות לכל הגורמים (מנהלים, מורים ותלמידים): זה לא משנה כמה לָמדת, וזה לא משנה כמה לימדת וזה גם לא משנה מי מלמד כי אני בא עכשיו לבחון את האינטלגנציה של התלמיד ואת היכולת שלו לענות על דבר שמעולם הוא לא למד".

"לגבי הבגרות בבקיאות, לדעתי החלק של השאלות המקיפות (לפחות שתיים מהן - שאלות 19, 21) היה קשה מאוד (!!)... זה לא חידון תנ"ך, וזה פשוט ציער אותנו מאוד כצוות וגם את התלמידות. זה לא נתן הרבה עידוד לשנים הבאות בתנ"ך וחבל שכך... לא מעט בנות אמרו לי שאם זאת הרמה המתבקשת בבקיאות, מה יהיה בעיון? ושהן כבר עכשו נרשמות ל-3 יח"ל ולא ל-5 יח"ל, דבר שלצערי, האולפנה מאפשרת".

ושוב כאמר לעיל אשמח לקבל את תגובות המורים שתלמידיהם נגשו השנה לבחינת הבגרות על יחידה זו.

נסיים בתפילה שנזכה כולנו להביא את תלמידינו לאהבת תורה ויראת שמים, "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹקֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (אני מקווה שתסלחו לי על ציטוט פסוק מפרק שירד במסגרת המיקודים של שנה זו. שמואל ב, י', יב).

כל טוב ובהצלחה גם בהמשך

אליצור עמנואל

הוספת תגובה

ממש מסכים!

- אחד המורים - (15:03) 11/06/2010

בודקי הבגרויות מחמירים? - אדלשטיין מנחם - (17:07) 14/06/2010

לא די שתעבוד קשה כדי למצוא נקודת זכות בתשובות התלמידים. אם השאלות חסרות שחר, ובודקות דברים חסרי חשיבות, ומדגישות את הטפל, גם אם תעבוד יום ולילה תהיה שותף לדבר השנאת התנ"ך על ילדי ישראל, וזה מה שעשיתם. [ ללא תוכן ] - מורה המרגיש שאין לו את מי ללמד - (22:26) 14/06/2010

מה אשמים הבודקים? - אדלשטיין מנחם - (16:04) 15/06/2010

תגובה - מורה - (08:48) 16/06/2010

צודק, אבל ניתן לדייק יותר - מורה אחר - (10:01) 16/06/2010

מסכים עם כל מילה של הרב אליצור וגם עם המורה שמעלי, אך עם כל הכבוד גם בני ישיבה וברור שבנות אולפנה מתקשים עם המבחן מאד. הכל בגלל ה'פינות' שאליהם נכנסים בנסיון נואש להמציא את הגלגל מחדש. השאלה היא למה? מדוע מתעקשים לבחון את התלמידים על חומר שהם לא למדו? למה לתת במבחן של יא ר' בחיי שאף אחד לא למד ולצפות שבלחץ הבחינה התלמידים''ות יתחילו בכלל להסתכל עליו? למה לשאול שאלה שכבר נשאלה כמה פעמים על 'וחטאתי לא-לוקים', אבל במקום לשאול על מחלוקת רש"י רמב"ן, לשלוח את התלמיד לחפש שתי תשובות אצל רש"י, כשכולם למדו תשובה אחת?
למה ללכת לשאול במבחן בכתה י' משופט זוטר כמו אבימלך ומנאומו של יהושע בסוף הספר - זה מה שאתם רוצים שהתלמיד ידע? אחר כך תאשימו את המורים שלא לימדו ספר יהושע, הכל בגלל שהתלמידים לא יודעים, בין כל הפרטים ופרטי הפסוקים שלמדו, מה היתה התגובה הראשונה של יהושע לדברי העם.
בכל מבחן יש שאלות שמכוונות 'לפינות', אבל הרושם הוא שכותבי הבחינה העניקו למפמ"ר מתנת פרידה - מבחן פינתי יפה כמו שאוהבים תלמידי נחמה, שנועד להראות שכולם מטומטמים ורק אנחנו יודעים תנ"ך.
נקוה שהמפמ"ר הבא יעשה סוף סוף את השינוי המתבקש...

לגבי הבודקים - אין לי מושג מה ההנחיות, אבל עם שאלות כאלה, אני גם לא חושב שהבודקים הם הבעיה...

בכל אופן, כל הדיון הזה הוא עקר כיון שהמפמר משתנה...

הוספת תגובה